בחודש אוגוסט האחרון, דרס ד' למוות את רוכבי האופניים שלום גרוסמן ויצחק סימון. מאז, גם הוא נושא עימו צלקות וזיכרונות קשים מהאירוע הטראומתי שחווה - אותן אפשר לשמוע בבירור בהקלטות שיחותיו למד"א ולמשטרה. "תגיעו לכאן מהר! דרסתי שישה אנשים ואחד מהם לא זז!", צעק למוקדנית כשהוא ממרר בבכי.
ד' עדיין זוכר כל פרט מרגע הדריסה. "המראות בזירה היו קשים. היו שם חלקי אופניים, בקבוקים וקסדות. הסתכלתי על הפצוע הקשה מכולם וניסיתי לעזור לו. עברתי קורס עזרה ראשונה, קרעתי את הג'ינס והחגורה וניסיתי לעשות חוסם עורקים. עשיתי את כל מה שיכולתי".
"לא נרדמתי. ניקרתי"
את הדרך הזו, בכביש מספר 3, עשה פעמים רבות, ובנוסף ישן בלילה שקדם לתאונה אצל חבר כדי שלא לנהוג עייף. לכן הוא התקשה להסביר מה קרה לו באותו בוקר שבת. "לא נרדמתי", הוא מדגיש, "ניקרתי. העיניים שלי נסגרו לשנייה, אולי חצי שנייה, זה יכול לקרות לכל אחד. בין אם הוא חוזר עייף מהעבודה או מאבד ריכוז. זהו שבריר שנייה שפשוט הורס הכל".
ההשוואה בין המקרה שלו למקרה של טל מור, שנהג אחרת לגמרי ונמלט לאחר שפגע והרג את רוכב האופניים שניאור חשין, מתבקשת. בניגוד לטל מור ששיקר בחקירתו, ד' הודה מיד בחקירתו במיוחס לו.
"מקווה שהעונש יהיה מידתי"
"הנאשם לקח אחריות מהרגע הראשון. אני גאה בו על מגמה זו. משפט לא יתנהל בתיק הזה ואני מתכוון להיערך לשלב הטיעונים לעונש, שאני מקווה שיהיה מידתי ויביא בחשבון את חומרת המעשה - אבל אי אפשר להתעלם מנסיבות המקרה, גילו של הנאשם ועתידו", אמר בא-כוחו, עו"ד אשר ארבל.
"העונש מדאיג אותו, ואני אעמוד מאחורי המעשים שלי. אני מקווה שהעונש לא יהיה מוגזם ויהיה בדיוק מה שמגיע לי", אומר ד', שהביע רצון לפגוש את משפחות ההרוגים. "אני מצטער ומתחרט, תמיד ישב לי בראש להיפגש איתם וללחוץ להם את היד. זה הפחיד אותי אבל תמיד רציתי לעשות את זה. אני מצטער ומתחרט - אבל אלו סתם שתי מילים שלא יחזירו את היקירים שלהם".