בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע היום את שחר מזרחי, בלש במשטרת חדרה, בן 29, בהריגת מחמוד גנאים, חשוד בפריצה. השופט דחה את טענת השוטר כי פעל מתוך הגנה עצמית וקבע: "הגעתי לכלל דעה כי הנאשם לא היה במצב של סכנת חיים בעת שירה במנוח, וכי הטעם לכך שירה, הוא הרצון למנוע את הימלטותו של המנוח".
בתחילת חודש יולי 2006, עסק הנאשם בשעות הלילה בפעילות יזומה לחשיפה ומניעה של פריצות לכלי רכב באזור רחוב הדקלים בפרדס חנה, יחד עם שלושה שוטרים נוספים. אחד השוטרים התמקם בבניין סמוך בעמדת תצפית המשקיפה לעבר חניון כלי הרכב בקרבת מקום, ואילו הנאשם ושני שוטרים נוספים המתינו ברכב המשטרתי.
השוטר דיווח לצוות ברכב כי הוא מבחין באדם שהחזיק כלי פריצה וניסה לפרוץ רכב מסוג מאזדה שחנה בחניון ברחוב הדקלים. בהמשך, הנאשם הזדהה כאיש משטרה וצעק לחשוד שהחל להימלט לעצור.
ירה בראשו של החשוד - והרג אותו
"הנאשם רדף אחרי המנוח וכשהגיע האחרון בסמוך למיצובישי השיג אותו", נטען בכתב האישום. "בין המנוח לנאשם התפתח עימות במהלכו הדף המנוח את הנאשם, נכנס למיצובישי, התיישב במושב הנהג, וסגר את הדלת, בניסיון להימלט מהמקום. הנאשם שלף את האקדח, ניפץ באמצעותו את שמשת דלת הנהג, ובניסיון למנוע מהמנוח להימלט מהמקום, ירה לכוונו יריה אחת. כתוצאה מכך, חדר קליע לראשו של המנוח וגרם למותו".
"גם אם חש הנאשם סכנה מסוימת כתוצאה מפגיעה זו, איני סבור שהוא חש סובייקטיבית סכנה מוחשית לחייו", ציין שופט ביהמ"ש המחוזי ד"ר מנחם פינקלשטיין בהכרעת הדין. "משמעותה של קביעה זו היא שלילת תחולתו במקרה זה של סייג ההגנה העצמית. גם אם תחילת פנייתו של הרכב גרמה לנאשם סכנה מסוימת שאינה סכנת דריסה ואינה סכנת חיים, לא הייתה כל הצדקה לירי מיידי מטווח קצר לעבר ראשו של המנוח".
השופט שלל טענת "הגנה עצמית"
השופט פינקלשטיין אמר כי בידי הבלש היו דרכים אחרות, לא קטלניות, בהן יכול היה לנהוג. עוד ציין השופט את שינוי הגרסאות של הבלש בחקירה ובבית המשפט. "הטענה הראשונה בדבר פליטת כדור אינה מתיישבת עם טענת ההגנה העצמית", ציין השופט.
"יש מקום לשאול מדוע שינה הנאשם את גירסתו וטען שלא התכוון כלל לירות, ואין מנוס מהמסקנה כי שינוי הגירסה נבע מהתובנה שלו עצמו שאין ניתן להצדיק ירי מיידי לראשו של המנוח מטווח קצר באותן נסיבות".
השופט: "פעולה קיצונית ולא מוצדקת"
עוד ציין השופט כי פעולתו של השוטר בלכידת הפורץ היתה משימה שטורית מובהקת ומוצדקת , ומדובר בשוטר שדבק במילוי משימתו ואולם הירי המיידי לראשו של המנוח היה פעולה קיצונית בלתי מידתית ובלתי מוצדקת.
השופט פינקלשטיין סיים את הכרעת דינו וקבע כי הוכחו יסודות עבירת ההריגה, ומאחר שאין עומדות לנאשם ההגנות שבדין למעשהו - הן ההגנה העצמית, הן ההגנה העצמית המדומה והן הצידוק - אין מנוס מהרשעתו בעבירה של הריגה.