מחקר שפורסם השבוע אודות תביעות ייצוגיות קובע כי המרוויחים העיקריים מהכלי המשפטי הזה הם עורכי הדין, שמגישים את התביעה. פרקליטים רבים כבר זיהו מזמן את הפוטנציאל הכלכלי העצום. אחד מהם, עורך דין מטמרה, מצא דרך יצירתית לגרוף רווחים נאים מברזיות ציבוריות - או יותר נכון, מהיעדרן.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
חוק מתקני השתייה מחייב בניינים ציבוריים להציב בשטחם ברזיות לרווחת הבאים בשערם. עורך הדין בעל היוזמה הגיש בחודשים האחרונים עשרות תביעות ייצוגיות נגד שלל מוסדות ציבור שלא מילאו אחר התקנה הזו.
את כתב התביעה שיכפל עורך הדין והגיש נגד עשרות קניונים, בנקים, רשתות שיווק מזון ואצטדיוני כדורגל שלטענתו לא הציבו ברזיות בשטחם. בין הנתבעים ניתן למצוא את אצטדיון "סמי עופר" והאצטדיון החדש בנתניה, רבים מקניוני קבוצת עזריאלי, רשות הדואר, ביטוח לאומי, סניפים רבים של רשתות שיווק מזון וסניפים של בנק הפועלים, לאומי ודיסקונט. 
חלק מהנתבעים הסכימו כבר להתפשר עם עורך הדין. בהסכמים התחייבו המוסדות להתקין ברזיות בשטחן ועורך הדין קיבל עבור טרחתו בין 20 ל-35 אלף שקלים עבור כל הסכם פשרה. באופן הזה, ולמרות שמרבית התביעות טרם הסתיימו, התחייבו המוסדות לשלם לעורך הדין שכר טרחה בסכום של יותר מ-200 אלף שקל.
לאחר הגשתן מתגלות חלק מהתביעות המשוכפלות כתביעות סרק. התביעה נגד אצטדיון "סמי עופר", לדוגמא, נמחקה לאחר שהאצטדיון הודיע לבית המשפט כי בשטחו יש מתקני מים. מנגד, בנק לאומי הסכים לשלם לעורך הדין 35 אלף שקלים שכר טרחה לאחר שהתחייב להציב ברזיות בסניפיו.
"האינטרס הכלכלי הוא לא זה שמניע אותי"
בשיחה עם חדשות 2 Online טען עורך הדין כי לא המניע הכלכלי הוא שעמד מאחורי הגשת התביעות הייצוגיות. "על התביעות הללו עובדים מספר עורכי דין. בניכוי מסים, 25 אלף שקל זה לא סכום גדול", הסביר. "האינטרס הציבורי הוא המניע העיקרי שעומד מאחורי התביעות הללו".
הוא מביא כדוגמה את התביעה נגד האצטדיון החדש בנתניה, שבעקבותיה הציבו באצטדיון שמונה קולרים. "משפחה של כמה נפשות יכולה להוציא עשרות שקלים על שתייה שמגיעה להם על פי חוק בחינם" הוא הוסיף. "למרות שהשופט לא פסק לנו שכר טרחה כלל מבחנתי הגשמתי את המטרה שלי. אם עורכי הדין לא היו מקבלים שכר טרחה הם לא היו מגישים תביעות ייצוגיות".