תמונתו, שמו המלא ועיר מגוריו של מאיר נמחקו מהכתבה בהוראת בית המשפט
יש לה עיניים נעימות ופנים עדינות ורכות. היא עדיין בתיכון, עדיין נערה, כשהיא מישירה אליי מבט ואומרת: "אני יודעת שיש עוד בנות שנפגעו מהגבר שאנס אותי, ואני מתראיינת כדי לתת להן ביטחון. אני רוצה לתת להן אומץ והשראה להתלונן, להגיד להן שהן לא לבד, ושהאיש הזה צריך לשלם על כל מה שהוא עשה לנו".
דנה (שם בדוי) אומרת את הדברים פחות משנה לאחר שעברה תקיפה מינית ברוטלית. אין טעם להכביר מילים על הקושי לבטא את הדברים, אבל את הריאיון הזה דנה התעקשה לקיים. כששאלתי למה היא רוצה לדבר על זה, הנערה עם המבט הרך הסבירה שיש דבר אחד שלעולם לא תוותר עליו: הצדק שמגיע לה. לה ולאחרות.
זה קרה בדיוק כשחגגה יום הולדת, מוקפת בחברים. באותה תקופה חיפשה דנה עבודה, רצתה להרוויח קצת כסף כדי לעזור בכלכלת הבית. היא נכנסה לקבוצות ברשתות החברתיות שמתפרסמות בהן הצעות עבודה לבני נוער, ובן רגע צצה מולה הזדמנות: "קיבלתי הודעה מבחורה בשם יובל. היא סיפרה שהיא צלמת מתל אביב שמחפשת נשים שמוכנות להצטלם, והציעה שכר ממש שווה. היא וידאה איתי שכבר חגגתי 16, ואמרתי שכן".
"הוא נכנס לבית והלך ישירות לחדר שלי, כאילו הוא ידע מראש איפה זה, ואז הוציא מהארנק 450 שקל והניח אותם על השידה ליד המיטה. כל הזמן הזה לא אמרתי כלום, רעדתי מתוך פחד"
דנה מעולם לא חלמה להיות דוגמנית, אבל יובל הציעה 450 שקל לשעת צילום. דנה מצדה ביקשה פרטים נוספים. "התכתבנו כמה ימים, ובהתחלה היא לא אמרה באילו צילומים מדובר אלא הציגה את זה כמשהו כללי. באיזשהו שלב היא ביקשה את מידת החזייה שלי, וכששאלתי בשביל מה, היא אמרה שהצילומים הם עבור מותג הלבשה תחתונה שהיא עומדת לפתוח בקרוב ושהצילומים הם בעצם מדידות".
היא הסבירה מה זה אומר?
"שהיא רוצה לראות איך הדגמים יושבים על הגוף, ולכן היא צריכה לדעת מה בדיוק להביא לצילומים. היא אפילו שלחה לי את התמונות של הדגמים".
מה חשבת על התשובה שלה?
"חששתי קצת, אפילו שאלתי אותה אם זה אמיתי. היא הבטיחה שהכל בסדר, שהיא רצינית ושאין לי סיבה לדאוג. קצת פחדתי, אבל האמנתי שיהיה בסדר. כאילו, היא אישה, מה יכול להיות?".
מה את רועדת
ימים אחדים לפני הצילומים המתוכננים הודיעה יובל ש"נכנס" לה אירוע השקה חשוב בתל אביב, ועדכנה את דנה שלא תוכל להגיע. "היא כתבה שבמקומה יגיע לצלם אותי השותף שלה, אבי. היא כתבה שהוא אדם מדהים, שהם עובדים יחד כבר תקופה ושמעולם לא היה אירוע חריג. אני זוכרת שהיא אמרה, 'אני סומכת עליו בעיניים עצומות'".
ואת?
"אמרתי לה שאני פחות בעניין, גם כי אני לא מכירה אותו וגם כי הוא גבר, אבל היא המשיכה לנסות לשכנע אותי. כמה ימים היא דיברה איתי רק על אבי ועל כמה שהוא טוב ומקצועי. בשלב מסוים היא הודיעה שתשלח את המספר שלי לאבי ושהוא ידבר איתי, וש'אולי זה ירגיע אותך'".
"הוא התחיל לצלם אותי ומלמל 'איזה סקסית', 'איזה מהממת'. תוך כדי צילום הוא התחיל לגעת בי, בעדינות ואז באגרסיביות. אמרתי לו שיפסיק, והוא חייך ואמר, 'זה חלק מהצילומים"
למחרת קיבלה דנה שיחת טלפון כמובטח. "התקשר גבר, הציג את עצמו בשם אבי וסיפר שהוא עובד עם יובל. הוא נשמע מאוד נחמד", היא מספרת. "גם הוא וידא איתי את הגיל שלי, ואמר שהוא מתלבט אם בכלל לעשות את הצילומים כי אני מאוד צעירה. המשפט הזה קנה אותי, אמרתי לעצמי שאם הוא מתלבט אז אין מצב שהוא חושב לפגוע בי. באותה שיחה הוא אמר גם שאני נשמעת מאוד בוגרת לגילי, ולכן הוא כן מעוניין שנקבע יום צילום".
את התלבטת?
"אחרי השיחה דווקא הרגשתי בטוחה. מעבר לזה, הייתי פשוט צריכה את הכסף. אמרתי לעצמי שאני פשוט אצטלם, אקח את הכסף ואשים את זה מאחוריי".
השניים קבעו יום צילום בבית משפחתה. אבי ביקש לוודא שהוא מגיע לבית ריק; זה היה עשוי לעורר את חשדה של דנה, אלא שהפרטיות עמדה גם לנגד עיניה. "ידעתי שמדובר בצילומי הלבשה תחתונה, ובגלל שמדובר בגבר, לא רציתי שההורים שלי יראו אותו מצלם אותי. לא רציתי שהם יבקרו אותי או ישאלו שאלות על העבודה שמצאתי".
>> יש לכם מה להוסיף לסיפור? פנו ישירות לליאור שלו: lior.shalev@mako.co.il <<
ביום שנקבע חיכתה דנה בבית. בשעת צהריים נשמעה דפיקה בדלת. "הוא אמר 'אבי', אז מיד פתחתי לו", היא מספרת, "אבל כשראיתי אותו הלב שלי נפל לתחתונים".
למה?
"ראיתי איש שנראה אחרת לגמרי מזה שהיה בתמונת הוואטסאפ של אבי. היה לו מבט מפחיד בעיניים, ופתאום השתתקתי. לא הצלחתי לדבר".
מה הוא עשה?
"נכנס הביתה, ובלי לומר מילה הלך ישירות לחדר שלי, כאילו הוא ידע מראש איפה זה. הוא שם את התיק שלו על המיטה שלי, הוציא מהארנק 450 שקל והניח אותם על השידה ליד המיטה. כל הזמן הזה לא אמרתי כלום, רעדתי מתוך פחד. הבנתי שקורה משהו לא בסדר, אבל עדיין לא הצלחתי להוציא מילה".
אבי הוציא מתיקו סט הלבשה תחתונה והניח אותו לצד המיטה. "זה לא היה אף אחד מהסטים שיובל שלחה לי כשהיא הציגה לי את הדגמים שלה", משחזרת דנה. "מה שהוא הביא נראה כאילו עשוי מכמה חוטים, אפילו בד לא היה שם".
מה עבר לך בראש?
"פשוט רעדתי. רציתי להתקשר למישהו, רק שהטלפון לא היה לידי. אבל האמת היא שאפילו אם היה באותו רגע כלי נשק בחדר, לא באמת הייתי מסוגלת לעשות משהו. פשוט רציתי שזה ייגמר".
אבי שלף מהתיק סרט מדידה והחל למדוד את גופה של דנה. "הייתי מאוד חיוורת", היא נזכרת, "והוא הסתכל עליי וצחק, 'מה את רועדת? מה את כל כך לבנה פתאום?'".
הצלחת לענות?
"רק עמדתי שם, ואז הוא פתח את הטלפון שלו והתחיל לצלם אותי. עד אז עוד חשבתי שתהיה שם מצלמה אמיתית".
באפריל נמסרה הודעה לתקשורת: "המשטרה מבקשת לפרסם את פרטיו ותמונתו של מאיר, החשוד בעבירות אינוס של קטינות, נערות ונשים, תוך התחזות וניצול מצבן הנפשי"
את מה שקרה מאותו רגע והלאה ממשיכה דנה לתאר בקול עדין. אני מציעה לה להפסיק, אולי לשתות כוס מים, אבל היא מתעקשת. בולעת רוק וממשיכה. מבחינתה אין דבר חשוב יותר מלספר.
"הוא התחיל לצלם אותי מכל זווית ומלמל 'איזה סקסית', 'איזה מהממת'. תוך כדי צילום הוא התחיל לגעת בי, בעדינות ואז באגרסיביות. אמרתי לו שיפסיק, והוא חייך ואמר, 'את יכולה להיות רגועה, זה חלק מהצילומים, הכל בסדר'. והוא פשוט המשיך. אני בכיתי כל הזמן, לא בקול, אבל הפנים שלי היו מלאות בדמעות. התחננתי אליו שיפסיק, אמרתי לו שכואב לי, אבל הוא התעלם. מדי פעם הוא לחש לעצמו 'יופי' או חזר על זה שמדובר בחלק מהצילומים. ארבע שעות הוא אנס אותי בכוח ותיעד את הכל".
יובל לא קיימת
פתאום הודיע אבי שזהו, נגמרו הצילומים. "הוא אמר, 'סיימנו להיום. בשלב הבא אני רוצה שנגיע לגמירה'", מספרת דנה. "אני הסתכלתי עליו ולא אמרתי מילה עד שהוא יצא, נעלתי אחריו את הבית, התיישבתי בסלון ולא הפסקתי לבכות ולצרוח. כאב לי כל כך בכל הגוף".
שלושה ימים היא לא דיברה על מה שקרה. לצד הכאב ותחושת חוסר האונים שליוו אותה, דנה חששה שיהיה מי שיאשים אותה אם תספר על הפגיעה. "פחדתי שהסביבה שלי תשפוט אותי, הרי גם אני שופטת את עצמי ומאשימה את עצמי על זה שנתתי לזה לקרות. על זה שהאמנתי לו, על זה שהכנסתי את האיש הזה הביתה. בגלל כל המחשבות האלה נתתי לאמא שלי את הכסף בלי לספר לה על האונס".
היא לא שאלה מאיפה השגת את הכסף?
"אמרתי לה שמצאתי אותו ליד הפח מחוץ לבית. אני זוכרת שירדתי בכוונה למטה לצלם את השטרות שם כדי שזה ייראה אמין, ואז צילמתי ושלחתי לה בוואטסאפ, 'תראי מה מצאתי'. היא קצת חשדה, אבל האמינה לי".
אבי יצר איתך קשר מאז?
"כן. הוא כתב לי שהייתי מעולה בצילומים ושהוא רוצה להיפגש איתי עוד".
ענית?
"כן, התחננתי בפניו שימחק את התמונות ואת הסרטונים. לא עניינה אותי ההודעה שהוא כתב לי, מה שעבר לי בראש היה שהוא תיעד את האונס ושאני חייבת שזה יימחק. התחננתי שלא יפרסם את זה ולא יעשה עם זה שום דבר, והוא כתב, 'מה פתאום. אני לא בן אדם כזה'".
מקור הבקיא בפרטי החקירה: "מאיר תיעד את מעשי האונס שביצע. במחשב שלו נמצאו תיעודי שיחות שניהל עם עשרות נערות, ומול כולן הוא התחזה לצלמת. האיש הזה פגע בעשרות"
תלונה במשטרה על תקיפה מהסוג שעברה דנה היא חיטוט בפצע פתוח, אבל שבועיים לאחר המקרה היא ניגשה לתחנה בעירה, ובמשך חמש שעות תיארה בפרטי פרטים את סיפור ההיכרות שלה עם יובל, סיפרה על השיחות עם אבי ושחזרה את התקיפה. באותה עת לא היה לה מושג כי הפרטים שמסרה - מספרי הטלפון, ההתכתבויות, הבטחות השווא, שיטת הפעולה - צצו גם בעדויות של צעירות אחרות.
באמצע אפריל מסרה משטרת ישראל הודעה חריגה שפורסמה כלשונה כאן ב-mako ובגופי תקשורת נוספים: "המשטרה מבקשת לפרסם לציבור את פרטיו ותמונתו של מאיר (שם המשפחה, הגיל ומקום המגורים הוסרו מכתבה זו בהוראת בית המשפט - ל"ש) החשוד בעבירות אינוס במרמה של קטינות, נערות עם מוגבלויות ונשים, תוך התחזות וניצול מצבן הנפשי". על פי הודעת המשטרה, "שוטרי מחוז החוף וחוקרי תחנת נהריה פשטו על דירתו, שם תפסו מחשבים ואמצעים טכנולוגיים נוספים הקושרים אותו בחשד לביצוע מספר רב של מקרים [...] ומגיעים לכדי עשרות מקרים הנחשדים שבוצעו בשיטת פעולה דומה ברחבי הארץ בשנה החולפת". מקור הבקיא בפרטי החקירה אומר: "מאיר תיעד את מעשי האונס שביצע במספר נשים. במחשב שלו נמצאו תיעודים רבים לשיחות שניהל עם עשרות נערות, ומול כולן הוא התחזה לצלמת והציע תשלום עבור כל שעת צילום. כשראינו את כמות השיחות והתיעודים, הבנו שהאיש הזה פגע בעשרות".
דנה יודעת היום ששני הצלמים היו לא יותר מזהויות בדויות. "הבנתי שיובל לא קיימת ושמי שפגע בי הוא לא אבי, אלא מאיר, שהתחזה לשניהם. המשטרה אמרה לי גם שיש לפחות עוד עשר בנות שהוא פגע בהן באותה צורה".
מה הרגשת כשהבנת שאת לא לבד?
"בעיקר צער, צער מטורף על זה שיש עוד בנות שעברו את מה שאני עברתי. את יודעת, בהתחלה ניסיתי שלא לתת לאונס שעברתי להשפיע עליי. היו כמה ימים שבהם פיזית לא הצלחתי ללכת, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי, 'דנה, תשכחי שזה קרה לך, תדחיקי את זה'. אבל כשהבנתי שהוא פגע בעוד בנות החלטתי ללכת עד הסוף עם הסיפור הזה".
רק לשלושה סיפרתי
אין טעם לחפש כאן סוף טוב. בחודשים שעברו מאז התקיפה לא מצליחה דנה לישון בחדרה; המקום הפרטי שלה חולל, והיא לא מוצאת בו שלווה. "מאז מה שהוא עשה לי אני מריחה את הריח שלו בכל פעם שאני נכנסת לחדר", היא אומרת. "כל דבר שם מזכיר לי את האונס, ובהתחלה גם פחדתי שהוא השאיר שם מצלמה נסתרת. הפכתי את החדר כמה פעמים, חיפשתי מצלמה בכל מקום".
לאחר התקיפה חוותה דנה רגעי ניתוק ומחשבות אובדניות, ואושפזה במחלקה פסיכיאטרית. "קרה שחוויתי ניתוק ואחרי שעות מצאתי את עצמי ברחוב בלי לדעת איך הגעתי לשם"
דנה מספרת שחוותה רגעים של ניתוק, פלאשבקים, התקפי זעם, תחושה של אובדן שליטה ומחשבות אובדניות. "היו ימים שהייתי שוכבת על הרצפה בבית וכמעט מאבדת את ההכרה מרוב בכי וצרחות", היא אומרת. "פעם אחת ממש הרגשתי שאני לא מסוגלת לחיות יותר, שאני רוצה למות".
את יכולה להסביר מה היה קורה לך ברגעי הניתוק?
"הרגשתי שאני מרחפת מעל הסיטואציה, רואה את כל מה שהוא עשה לי. אלה מהרגעים הכי מפחידים שעברתי. היו פעמים שחוויתי ניתוק, ואחרי כמה שעות מוצאת את עצמי ברחוב. עד היום אני לא יודעת איך הגעתי לשם ומתי יצאתי מהבית".
בעקבות המחשבות האובדניות אושפזה דנה במחלקה פסיכיאטרית. "בכל יום במחלקה היו ניגשים אליי אח או אחות ואומרים, 'קראתי את התיק שלך', 'שמעתי מה עברת'", היא מספרת. "הם היו שואלים שאלות על האונס שלא במסגרת הטיפול, אלא מתוך התעניינות. זה רק העמיס עליי רגשית עוד יותר, ואני לא מבינה למה אנשי מקצוע מתנהגים ככה".
איזה טיפול קיבלת במחלקה הפסיכיאטרית?
"רק תרופות. באשפוז קרה פעם אחת שניגשה אליי אישה שלא הכרתי, ובלי להציג את עצמה שאלה אותי כמה שאלות. אחרי כמה דקות היא הלכה, וכששאלתי מאוחר יותר את הצוות מי זאת, נאמר לי שזו המטפלת שלי. מאז לא ראיתי אותה יותר".
לאחר אשפוז של שלושה שבועות ביקשה דנה לצאת מהמחלקה הסגורה. היא התבקשה לחתום על מכתב שחרור, ומאז היא נמצאת בעיקר בבית. כיום היא מטופלת על ידי פסיכיאטר ומלווה על ידי מטפלת פרטית. לשוב לשגרת לימודים היא לא מצליחה; גם לא לחיים החברתיים שהיו לה. "סיפרתי רק לשלושה חברים על האונס. השאר, שלא יודעים מה עבר עליי, התרחקו ממני. אני יכולה להבין אותם, לא הייתי אני וכנראה היה להם מוזר וקשה לראות אותי ככה. זו לא הדנה שהם הכירו. תוך כמה חודשים כמעט כל החברים שלי נעלמו".
בני שכבתה כבר מדברים על השירות הצבאי, אבל אצל דנה הדברים נראים אחרת. "רציתי להיות לוחמת, הכי קרבית שיש, אבל מאוד יכול להיות שבכלל לא יגייסו אותי בגלל המצב הנפשי שלי. אם ככה יחליטו, אני כבר יודעת שאעשה שירות לאומי. אני רוצה לתרום למדינה, חשוב לי לא לוותר על זה".
ואחר כך בחיים? את כבר חושבת במונחים כאלה?
"אחרי השירות אני אשכור דירה ואלך ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה. מגיל 10 אני חולמת להיות פסיכולוגית, לעזור לבני נוער, לתת להם תקווה. זאת גם הסיבה שאני עושה את הריאיון הזה: כדי לתת כוח לאחרים. כדי לומר לכל מי שעבר משהו דומה למה שעברתי שהוא לא אשם, שיפנה לעזרה, שיקום, שיספר. לא משנה כמה זה נראה לו אבוד ולא משנה אם הוא חושב שלא יאמינו לו. יש תקווה".
עד לשעה זו לא התקבלה תגובת עורכי דינו של מאיר לטענות העולות בכתבה. התגובה תפורסם אם וכאשר תתקבל