הבוקר (ראשון) בבית משפט השלום ברחובות נמשך שלב ההוכחות במשפט של ירדן מן, פעילת מחאה המואשמת בתקיפת השרה עידית סילמן. במרכז הדיון היום - עדותה של השרה סילמן, שנעדרה מהדיון הקודם. היא מספרת את אשר התרחש במרכז המסחרי לשיטתה: "היא הביאה לי כאפה לפנים".
ירדן מן נאשמת כי בחודש ינואר שעבר במהלך מפגש מקרי במרכז מסחרי ברחובות, החלה לצלם את סילמן בנייד שלה, ובעקבות דין ודברים ביניהן - לכאורה סטרה לה והפילה את הטלפון של השרה, שניזוק. האישום נסמך על עדות השרה ועדויות של כמה עדי ראייה, שטענו כי ראו או שמעו את העימות.
סילמן: "אין לה זכות להרים עליי יד"
בתחילת עדותה נשמעת הקלטה למוקד 100 שבו סילמן מתארת מבחינתה את מה שהתרחש באותו בוקר: "אני לא מכירה אותה, היא פשוט נתנה לי מכה. אני לא מוכנה שירימו עליי ידיים, יש גבול לכל תעלול".
סילמן שחזרה את מה שלטענתה אירע: "אני חייבת להגיד שאני נמצאת כאן היום בשונה ממקרים אחרים, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית ואני למודת הפגנות, אבל יש גבול בין זה שאדם מפגין לבין אדם שמאיים באיום ישיר עליי ועל משפחתי, היא איימה ותקפה וגרמה לי נזק לרכוש, האירוע התרחש בסביבה הטבעית שלי".
"אני לא מקבלת איומים ישירים עליי ועל ילדי, אלה מילים שלא מקובלות, מילים קשות, אני מרימה טלפון למשטרה כי אני מרגישה מאוימת", אומרת השרה. "אני פשוט בהלם שלה מותר לצלם אותי, כשאני מרימה את הטלפון ומצלמת אותה פתאום אני מרגישה שמישהי מעיפה לי אותו וסוטרת לי. הטלפון שלי נסדק, עד היום לא תיקנתי אותו. אין לה זכות להרים עליי יד. ניסיתי לצלם אותה, והיא כל הזמן שולחת ידיים ומנסה להעיף את המצלמה ואני הודפת את עצמי אחורה. התקשרתי למשטרה סיפרתי שהיכתה אותי, היו עדי ראייה שראו שאיבדתי שיווי משקל מהמכה שלה".
סילמן מסיימת את עדותה: "העובדה היא מאוד ברורה. היא הטיחה בי מכה והעיפה לי את הטלפון מהיד. אין שם תיעוד שתקפתי אותה, צילמתי אותה בדיוק כפי שהיא צילמה אותי. זה שאני חושבת שונה ממנה לא מאפשר לה לתקוף אותי. היא לא צריכה לעבור לפסים אלימים. היא עברה פס אדום".
"אז איפה הסרט של האירוע?"
בחקירה הנגדית נגד סילמן, הציגו עורכי הדין יוני נוסבאום וגבי לסקי, מטעם מערך עוטף עצורים, סרטונים מתוך הנייד של ירדן מן. נוסבאום: "מדוע את טוענת בדיון כי מן איימה גם על ילדייך, אם בהקלטה למוקד 100, את לא מציינת את זה בשיחה למוקד 100?". לדבריו של עו"ד נוסבאום הילדים צורפו "בעדות במשטרה".
השרה סילמן השיבה: "הייתי עסוקה בלצלם ופתאום זה הגיע. חשתי את המכה. זה קרה אחרי שאמרתי לה שאצלם אותה והתחלתי לצלם אותה. הגיע שוטר ואז קצין החקירות אמר שנגבה את העדות במקום אחר כי היא נבחרת ציבור. הוא בא אליי הביתה. כדי לגבות במקום שקט ומסודר".
עו"ד נוסבאום: "את מראה למשטרה סרטון של 14 שניות שהוא הרבה אחרי האירוע. סרטון מהטלפון. אין לך משהו אחר?"
שופטת: היה משהו נוסף בטלפון?
סילמן: "כל מה שביקשו העברתי ליועצת שלי. תמונות וסרטון". עו"ד נוסבאום משיב: "הסרט היחיד שהצגת הוא של הרבה אחרי האירוע. את טוענת בטלפון של ירדן שהכול מתועד. אז איפה הסרט של האירוע".
סילמן: הייתי בטוחה שיש תיעודים. אבל לא הייתה לי שום תמונה של זה. הראיתי לשוטרים מה שהיה בטלפון שלי והעברתי לבקשתם מתי שהם ביקשו. לא זוכרת מתי. שלחתי בוואטסאפ חקירות. וואטסאפ של המשטרה. העברתי ליועצת שלי".
סתירות משמעותיות בעדויות
בדיוני ההוכחות במשפט עלו סתירות משמעותיות בעדויות אלו. עדה מרכזית טענה תחילה שראתה את הסטירה, אך בהמשך שינתה את גרסתה והודתה שלא ראתה פגיעה ישירה. עד נוסף טען שראה את האירוע מרחוק, אך לא הצליח לתאר במדויק את פרטי התקרית. בנוסף להאשמת התקיפה, מיוחסים למן גם איומים ונזק לרכוש - זאת על רקע העימות האלים לכאורה.
בדיון שנערך בחודש אוקטובר, העידה העדה שטענה תחילה כי "ראתה את הסטירה", אך בחקירה נגדית נחשף סרטון המראה כי עמדה עם גבה לאירוע. בעקבות כך, שינתה העדה את גרסתה וטענה כי ראתה "יד מונפת" אך לא את הפגיעה עצמה. עד נוסף לא הצליח לאשר את הסטירה, ועדה שלישית תיארה את האירוע במרחק מה - אך הודתה כי לא ראתה בבירור את הפגיעה.
פרקליטיה של מן מטעם מערך "עוטף העצורים", עורכי הדין גבי לסקי ויוני נוסנבאום, מתחו ביקורת על הליך התביעה וטענו כי מדובר באכיפה בררנית. לדבריהם, מן עצמה הגישה תלונה נגד השרה סילמן בגין תקיפה, אך זו לא נחקרה כלל. כמו כן, הם הדגישו את הסתירות בעדויות עדי הראייה, וקראו לתביעה לשקול מחדש את כתב האישום.
השרה עידית סילמן, העדה המרכזית במשפט, נעדרה מהדיון הקודם בשל אירועי יום האבל הלאומי ל-7 באוקטובר. בתגובה להיעדרותה מהעדות הקודמת, עורכת הדין לסקי הביעה ביקורת על כך שסילמן לא הגישה בקשה רשמית לדחיית עדותה. גורמים במערכת המשפט מגדירים את העדות כקריטית לניהול ההליך.