בית המשפט קבע כי בנו של מושבניק בן 90 מצפון הארץ שניסה לרצוח את אימו בחניקה ולהפוך ליורשו הבלעדי, לא יהיה זכאי לירושה.
כחודש וחצי לפני שאביו הלך לעולמו, עת שהיה מאושפז במוסד סיעודי, עורכת דינו של הבן החתימה את אביו על צוואה לפיה הוא מוריש את כל רכושו לבנו. לאחר פטירתו הבן פנה לרשם הירושות וביקש לממש את הצוואה, אך אימו ואחיו הגישו התנגדות לרשם לענייני ירושות במשרד המשפטים באמצעות עורכת הדין רותם גליקסברג, המתמחה בדיני משפחה.
בהתנגדות לצוואה נטען שהמנוח, שהיה סיעודי, היה תלוי באופן מוחלט בבנו הטוען לירושה. הבן ניהל את רכושו וטיפל בכל ענייניו הרפואיים. לטענת המשפחה, לא פעם המנוח התקשר לאחד מילדיו והתלונן בפניהם שהוא חושש מבנו וביקש ש"יצילו אותו ממנו".
עוד נטען, כי גם בשנים שלפני פטירתו הבן נהג לקחת החלטות עבור האב והילך עליו אימים. הבן אפילו טען בפני בית משפט שאביו "סובל ממחלה נפשית". הבן, שהתגורר תחילה בבית הוריו, עזב את המשק שנה לפני פטירת אביו לצרכי עבודה. כשחזר כעבור פחות משנה מרושש לחלוטין, הוא בנה מבנה לא חוקי במתחם המשק ללא אישר הוריו, וניסה לסחוט כספים מהם תוך כדי ששוב, הוא מהלך עליהם אימים. לטענת המשפחה, כאשר הוא ראה שמאמציו לא נושאים פרי, החליט לבצע "הפרדת כוחות" ולגרום למריבות בבית.
התנהגותו החמורה במיוחד התבטאה בניסיונו לרצוח את אימו בחניקה. שכנה ששמעה צעקות מן הבית הזעיקה את המשטרה ובכך הצילה את חייה. בעקבות המקרה, האם הגישה נגד בנה צו הגנה ותלונות במשטרה, שבגללן נפתחו נגדו שני תיקים פלילים בגין תקיפה. על פי צו ההגנה, נקבע כי נאסר על הבן להיכנס למשק הוריו.
בהתנגדות לצו הירושה, עו"ד רותם גליקסברג טענה כי הצוואה נחתמה בסמוך למועד שהאב יצא מניתוח, והיה סיעודי ולא צלול בגלל תרופות שקיבל לשיכוך כאבים ולטיפול במחלות הכרוניות מהן סבל. לטענתה, במצב זה ניתן היה להשפיע עליו במיוחד. עת עריכת הצוואה לא הוגשה חוות דעת פסיכו-גריאטרית על מצבו, אך ברשות אישתו נמצאו מסמכים המלמדים כי באותם ימים לא יכול היה לצאת ממיטת חוליו.
לטענת ייצוג המשפחה, בנו הצליח לבודד את האב באותה העת מבני משפחתו ואף הציב איש מטעמו שהיה צמוד לאביו במטרה למנוע מהאב לחתום על צוואה לטובת אימו ויתר אחיו. אם לא די בכך, חתימת אביו, לפיה הוא מצווה את כל רכושו לבנו, זויפה ונמצא כי אחד משלושת דפי הצוואה נעלם. הבן טען להגנתו כי המנוח נתן לו עדיפות בצוואה משום שסעד אותו בשנותיו האחרונות. לכן, לטענתו, המנוח החליט להדיר את אישתו כמיופת כוח מחשבון הבנק, פתח חשבון חדש ומינה את בנו למיופה כוח במקומה.
חשוב לציין, כי הקושי הגדול ביותר של הבן היה כי הוא האמין שהצוואה תחול על המשק. כאשר הבין כי על פי החוק נחלה אינה חלק מן העיזבון וכי האם הינה הבעלים של המשק חרף הצוואה, נקבע כי האם היא היורשת הבלעדית, כנגד ויתור על הוצאות. יתרה מזאת, במסגרת פסק דין נקבע בהסכמה כי אימו היא היורשת הבלעדית.