זה היה אירוע יוצא דופן אפילו במונחים של הפרוטקשן בישראל. למרות הנטייה של מקבלי ההחלטות לברוח עד כמה שניתן מהנושא – הצתה של 18 אוטובוסים בליל שבת, במרכז העיר צפת הייתה אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו. שכן, זו הייתה ההצתה הרביעית של אוטובוסים בגליל בתוך חודש.
"לגדוע את היד המבצעת"
על החקירה הופקד עמית גולן, ראש מחלק פשעים בימ"ר צפון - הגוף שמטפל בתופעות הקשות ביותר בכל המחוז, וכולל בסך הכול 12 חוקרים ושני קצינים. כמו במקרים קודמים בעבר, בעלי האוטובוסים מספרים שאיש לא פנה אליהם. "בשלב הראשון הרבה פעמים יושבים עם הקורבן והוא אומר לא ביקשו ממני כלום" הוא מסביר, "לקח גם לנו זמן להבין את השיטה. לכן זו תופעה הרבה יותר קשה מעבירות עם זירה או קורבן שמשתף פעולה או אפילו חשוד שאתה מסמן ואומר זה האדם".
בתום שבועות ארוכים הצליחו החוקרים לעלות על עקבותיהם של חוליית המציתים ולעצור 3 חשודים בדרכם להצתה נוספת. בתום החקירה, הוגש נגד 3 תושבי טובא זנגריה כתב אישום חמור על הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע. "הדמויות האלו הן דמויות מבצעות. על מנת לעצור את התופעה צריך לגדוע את היד המבצעת", הדגיש רפ"ק גולן.
"נכון שאותו ראש ארגון וראשי כנופיות ינסו ללמוד איך פיענחנו את התיק", הוא הוסיף. "הם לומדים אותנו ויאתרו דמויות חדשות - אבל עדיין מצליח לתת להם מכה לא פשוטה". אולם, מהמכה הזו ארגוני הפשיעה קמו מהר מאוד. בשבוע שעבר החליטה שופטת בית המשפט המחוזי בנצרת לשחרר את החשודים למעצר בית.
ניצב בדימוס ולשעבר סמפכ"ל המשטרה, זוהר דביר, הסביר: "אני חושב שלפעמים הם לא מבינים מה המשמעות הזאת של חלופת מעצר או של עונש מגוחך כזה, מה זה עושה בשטח? זה השוטרים מרגישים". לטענתו, קיימת בעיה: "הפרקליטות לא תמיד ששה, ואני אומר את זה בלשון המעטה, להגיש כתבי אישום עד שאין להם סיכויי הרשעה גבוהים מאוד, אז יש הרבה מקרים שבהם זה מתפספס כי יש חומר טוב שצריך קצת להילחם עליו, צריך קצת לעבד אותו יותר, אבל לא לוותר עליו מראש".
הקלטות הסתר
בימים האחרונים הצגנו בסדרת הכתבות מדינה בפרוטקשן ששודרה ב"מהדורה המרכזית", עד כמה התרחבה שליטתם של ארגוני הפשיעה על החברה האזרחית, ועד כמה התרגלנו למציאות הזאת ולאמון שיורד במוסדות המדינה. פעמים רבות מידי נראה שלא כל הגופים בארץ שותפים באמת למאמץ לחסל את הפשיעה.
סיגל שאלתיאל-הלוי, עומדת בראש המועצה המקומית תעשייתית מגדל-תפן, אחד מאזורי התעסוקה הגדולים ביותר בצפון עם למעלה מ-8,000 עובדים. בפברואר האחרון נתפס חשוד בסמוך למפעל רדימיקס במועצה, שעה לאחר שהוצת מפעל אחר של החברה בצומת צמח ובקצרין. "החשוד הזה נעצר כשברכבו אותרו חומרי בעירה שונים, בעצם חומרי הצתה שונים" ציינה שאלתיאל-הלוי.
העצור הכחיש בחקירה את חשדות החוקרים וגם העובדה שמכוניתו נראתה סמוך לזירות האחרות קודם לכן לא שינתה דבר, שכן בפרקליטות החליטו שאין מספיק חומר כדי לקשור אותו להצתות. רגע לפני ששוחרר, החליטו בימ"ר צפון לחשוף הקלטות סתר שנעשו לחשוד. הקלטות שמספקות הצצה נדירה כיצד נשמעת סחיטה באיומים, כשהוא מתקשר לבעלי חברת הובלות עפר ודורש שישלמו לו.
בשיחה שהוקלטה נשמע הנאשם אומר לבעל עסק לעבודות עפר: "פעם ראשונה הוא קיבל כסף משלטל והפעם קיבל מאסניר, תגיד לו שאנחנו נוציא אותם מהעיינים שלו, אני מטובא ויש איתנו חבר'ה מראמה תעביר לו שאף משאית לא תישאר אצלו". המאיים מזכיר בשיחה שמות של חברות ענק בתחום ההובלה וחומרי הבניין. אך למרות ההקלטות הברורות, משפט לא התנהל ובמקום זה הפרקליטות הגיעה איתו להסדר טיעון.
לדברי רפ"ק גולן מדובר ב"דמות מאוד משפיעה ובסופו של יום הוא נשפט ל-13 חודשי מאסר. תנקה מזה את השליש תנקה את התקופה שהיה עצור לתום הליכים ובחודש הקרוב ישתחרר וכבר מזהים את הגל שקשור בשחרור שלו". הגל המדובר הוא הצתה בשבוע שעבר של מפעל בטון נוסף, הפעם בחצור הגלילית. במשטרה חושדים שחבריו של העבריין ביצעו את זה כקבלת פנים יומיים בלבד לפני שחרורו מהמאסר, שהסתכם בסוף בחצי שנה בלבד.
הפער החקיקתי
אז מה הסיבה שמדינת ישראל לא מצליחה לשים סוף לפרוטקשן, שכבר מזמן הוא הרבה יותר מתופעה שולית או מקומית? זה הרבה מעבר להיעדר תכנית של כלל זרועות המדינה או מחסור בכוח אדם. חוסר היציבות הפוליטית הביא לכך שלמרות דרישת המשטרה והפרקליטות – בספר החוקים של מדינת ישראל עד היום אין סעיף שקובע כי סחיטת דמי חסות היא פשע.
"זו מלחמת התשה", הוסיף ואמר רפ"ק גולן. "אנחנו במלחמה הזאת צריכים להיות יצירתיים לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות ממוקדים באירוע הבא למנוע עוד אירועים כאלה". ניצב בדימוס דביר טען באופן דומה: "צריך עם עיניים פקוחות, לא לטמון את הראש בחול, אבל צריך לעשות פה פעולות נחרצות ומהירות כי אחרת אנחנו נגיע למקום שיהיה לנו קשה מאוד לצאת ממנו".
בסוף כמו תמיד, מדובר בסדר עדיפויות. בישראל כבר הצליחו בעבר להתמודד עם תופעות קשות כמו סחר באלפי נשים לזנות – זה קרה בראשית שנות האלפיים, בתוך 3 חודשים בלבד, אבל רק אחרי כשמחלקת המדינה האמריקנית הכניסה את ישראל לרשימה השחורה. השאלה היא: מה צריך לקרות הפעם כדי שכולם יבינו שמדובר בסכנה קיומית?