במשך 7 שנים יערה הייתה במערכת יחסים שנראתה בהתחלה כטובה. היא ובעלה הביאו לעולם שני ילדים ובנו יחד עסק משותף, אבל לאט-לאט החל להיות רע. "הייתה אהבה גדולה, אהבה גדולה מאוד וזה מה שחיבר אותנו. ואז התחילו כל מיני דברים כמו, הוא היה משפיל אותי, מקטין אותי".

תמרורי האזהרה החלו לצוף עד שלילה אחד בדירתם המשותפת, ההשפלות הנפשיות הפכו לאלימות פיזית. "פתאום באמצע הלילה, אני שומעת את הבן שלי בוכה, בצרחות. ואותו צועק עליו: 'תפסיק לבכות! תפסיק לבכות!'", סיפרה יערה.

הוא תופס אותי במסדרון ודופק לי את הראש בקיר. לקחתי את הילדים וברחתי

"אני קמה, רצה ואומרת לו: 'תביא לי אותו, אני אטפל בו'. ואז הוא פשוט קם, בסערה כזאת... אני זוכרת אותו פשוט קופץ עליי עם הרגליים, עם הידיים, אגרופים בראש. ואני בהלם: 'אני לא מאמינה שאתה מרביץ לי, אני לא מאמינה שאתה מרביץ לי', זה מה שאני אומרת, ואני מנסה להגן על הילד שלי, שהיה רק בן שנה ועשרה חודשים. הוא תופס אותי במסדרון ודופק לי את הראש בקיר. ברגע שהוא נרדם, בשקט-בשקט, לקחתי את הילדים וברחתי".

יערה ברחה באותו הלילה להוריה, ולאחר מכן פנתה לבית המשפט כדי להוציא לבעלה המכה צו הרחקה. הבעל החליט לברוח לחו"ל והיא התלוננה במשטרה: "מאותו יום אני בסיוט. הוא רוקן את חשבונות הבנק שלנו וברח. פתאום דופקים לך בדלת מההוצאה לפועל כי הוא חייב שם אלפי שקלים, ובגלל שאני אשתו הם באים אליי. הם עושים לי עיקולים, מטלטלין, על הרכב, על החשבונות".

בהמשך פנתה יערה לרבנות, פתחה תיק וביקשה גט כדי להיפרד מבעלה באופן מלא - גם כלכלית, וכדי שילדיה יוכלו לקבל מזונות ושהחובות לא יושתו עליה. כחודש לאחר מכן נקבע ברבנות דיון ראשון, ואז במשך שנה שלמה היא לא שמעה מהם. רב חיצוני ניסה לתווך בין בני הזוג כדי שיערה תוכל לקבל גט - אך ללא הועיל. יערה מסורבת גט כבר ארבע שנים.

אני מרגישה שיש איזה אדון שלא נותן לי את החופש שלי

גם אחרי שהכה אותה, בעלה מסרב לתת לה גט – ובינתיים הוא דרש ממנה לבטל את התלונה שהגישה במשטרה, בנוסף לתנאים כלכליים. "האלימות הזאת ממשיכה בגיבוי של הרבנות", טוענת יערה. "הם מנסים כל הזמן לעזור לו. אומרים לי 'יש לך תיק הוצאה לפועל של מזונות, תוותרי, תמחקי לו את החוב'".

עו"ד אורית להב, מנכ"לית "מבוי סתום", אמרה: "סרבנות גט היא בעצמה סוג של אלימות. מה שחמור באלימות הזאת, זה שהיא נעשית בחסות המדינה, היא נעשית בתוך בתי הדין. אנחנו רואים איך גברים אלימים ממשיכים להחזיק את האישה בידיים שלהם".

כמו שירה איסקוב ונשים אחרות שנאלצו לעבור את אותו ההליך בדיוק של אלימות ואף ניסיונות רצח מצד הבעל ובהמשך סירוב ממנו לתת גט, כעת היא יוצאת לקרב נוסף נגד המדינה – כדי לזכות בחירות.

"אני 4 שנים בזה, ואני מסרבת להיות עגונה 20 שנה", אמרה יערה. "לפני המון המון שנים היו עבדים בעולם. לכל עבד היה את האדון שלו – זה מה שאני מרגישה, שיש איזה אדון שלא נותן לי את החופש שלי".

תגובת הנהלת בתי הדין הרבניים: "התיק מוגדר כתיק עגינות והוא מטופל על-ידי אגף העגונות. במסגרת הטיפול, ביצע האגף פעולות רבות בארץ ובחו"ל שמטבע הדברים לא ניתן לפרטן. אנו בטוחים שמאמצים אלו יביאו להתרת האישה מעגינותה".