בעוד יומיים בלבד צפוי ראש הממשלה לפרסם את החלטתו בנוגע לסוגית בקשת החסינות. עוד לפני כן, צפוי בג"ץ לדון בשאלה האם ניתן באופן עקרוני להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אדם שנגדו הוגש כתב אישום. בשיחה עם חדשות 12 הסביר ד"ר עמיר פוקס, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מה המשמעות של ההליך, ומדוע בכלל קיימת האפשרות של נבחרי ציבור לבקש חסינות.
מה זה חסינות?
יש שני סוגים של חסינות, מהותית/עניינית ופרוצדורלרית. המהותית היא מאוד מצומצמת לעניינים שקשורים לתפקיד הפרלמנטרי, ונועדה להגן על חבר כנסת כשהוא נואם על הדוכן, בוועדות, וכשהוא עושה את תפקידו בכנסת. במקרה הזה החסינות מתייחסת לדברים מאוד ענייניים, ואינה רלוונטית למקרה של ראש הממשלה נתניהו, כתבי האישום נגדו אינם מתייחסים לעבודתו הפרלמנטרית גרידא. החסינות הרלוונטית היא חסינות פרוצדורלית והיא על כל העבירות, גם על אלו שלא קשורות לתפקיד. בעבר הייתה חסינות אוטומטית, והיועמ"ש היה צריך לבוא ולבקש להסיר אותה, בתחילת העשור הקודם תוקן החוק ככה שהמצב התהפך, ברירת המחדל היא שאין חסינות אבל חבר הכנסת רשאי לבקש להפעיל אותה.
מדוע קיימת חסינות?
מדובר בהגנה מפני התעמרות ברשות המבצעת. במקרים שהרשות השופטת מגישה כתב אישום בחוסר תום לב, ומתבצעת רדיפה, לכנסת יש את הזכות להגן על חבריה. הכנסת מתפקדת במקרים הללו כגוף מעין שיפוטי, חבריה צריכים להיות משוכנעים שעילת הרדיפה מצד התביעה קיימת ללא צל של ספק. לכן, בית המשפט הפך די בקלות את ההחלטות של הכנסת בעבר בדבר חסינות לחבריה. מאז החוק החדש, הכנסת מעולם לא העניקה חסינות. על פי אותו חוק, העילות לקבלת החסינות הן קיומה של חסינות מהותית, או מניעה של פגיעה קשה בעבודת הכנסת. המטרה היא לאזן ולמנוע פגיעה מהותית בכנסת ופגיעה בציבור מעצם הפגיעה בשלטון החוק.
מה קורה בעולם?
השינוי בעולם הוא לכיוון של צמצום. במודל האנגלו-אמריקני כמעט ואין חסינות מלאה. כמעט ולא קיימת חסינות בעולם המערבי, במודל האירופאי קיימת גרסה מסוימת לחסינות ו'הטנרנד' בשנים האחרונות הוא יותר לבטל אותה ופחות להרחיב אותה. בהרבה מקרים מדובר בעיקר בחסינות מפני מעצר או מאסר ולאו דווקא מפני העמדה לדין.
כיצד מקבלים חסינות?
אחרי שהיועמ"ש שולח כתב אישום, יש לחבר הכנסת 30 יום לבקש חסינות. לאחר שתוגש הבקשה עליה לעלות בהקדם האפשרי לדיון בוועדת כנסת. הבעיה כרגע היא שאין ועדת כנסת בשל הבחירות. היועץ המשפטי לכנסת, אייל ינון, קבע שהועדה המסדרת לא תוכל להחליף את ועדת כנסת בהחלטה בענייני החסינות, כלומר כל עוד אין ועדה אי אפשר לדון בנושא, אלא אם כן הכנסת תחליט להקים ועדת כנסת, לכן הדיון יידחה עד אחרי הבחירות.
כאשר תוקם ועדת כנסת היא תצטרך להתכנס בהקדם האפשרי לדון בבקשת החסינות, כנראה ליותר מדיון אחד, היועמ"ש יגיע ויטען את הטענות שלו, וגם ראש הממשלה נתניהו או מי מנציגיו יציגו מדוע לדעתם מתקיימת אחת העילות לקבלת חסינות. לאחר מכן תהיה עוד הצבעה במליאה שבה יש צורך לקבל רוב, אבל לא מן הנמנע שתוגש עתירה לבג"ץ על החלטת הועדה טרם הגעת נושא החסינות למליאה. חשוב להבהיר כי החסינות רלוונטית לכנסת הספציפית בה היא מוענקת, ברגע שהכנסת מתפזרת ונבחרת כנסת חדשה החסינות מוסרת וניתן להגיש בקשה נוספת.
איפה נכנסת התערבות בית המשפט?
מעבר לעתירות שככל הנראה יוגשו לבג"ץ באם תתקבל החלטה להעניק לנתניהו חסינות בוועדת הכנסת, כבר מחר ידרשו שופטי העליון להתמודד עם שאלות של התערבות בענייניו של ראש הממשלה. העתירה שיתקיים בעניינה דיון מחר דורשת מבג"ץ לענות על השאלה, האם יש מניעה חוקית להעניק למי שיש כנגדו כתב אישום על שוחד לקבל את התפקיד של הקמת הממשלה. לפי איך שזה נראה קשה לי להאמין שיתקיים דיון מהותי בנושא, והם ידונו ככל הנראה בעיקר בשאלות המקדמיות - האם בכלל לדון בעניין, כי כרגע מדובר בעניין תיאורטי בלבד.
מדוע יש/אין מקום להתערבות בג"ץ?
בג"ץ מאוד נזהר להכריע בדברים כאלה, אז ייתכן שזה מה שיקרה, אבל השאלה היא - האם זה חוסר הגינות כלפי הבוחרים לא לומר כבר עכשיו האם בכלל אפשרי מבחינת משפטית להעניק לנתניהו את תפקיד הרכבת הממשלה - לכן השאלה עולה כבר בשלב הזה. אף אחד לא באמת רוצה לגרום לבג"ץ לדון בהכרעות כאלה, אבל בגלל ההשלכות על הבחירות, דיון בסוגיה הזו רק לאחר שיתקבלו התוצאות יכול להוות סיכול של רצון הבוחר.
באם בג"ץ יקבע שאסור להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, יש טענות חזקות מדוע הכרעה בעניין צריכה להינתן כבר עכשיו. הטענה החזקה של העותרים היא שבעצם מדובר בהמשך של קביעות קודמות, בין היתר ששר לא יוכל לכהן עם כתב אישום. הכרעה נוספת ניתנה גם לגבי ראשי ערים - שגם הם צריכים להתפטר בגלל כתבי אישום על שוחד.
הטענה הנגדית היא שראש ממשלה אינו מחויב להתפטר עד פסק דין סופי ויש השלכות חריפות להתפטרות של ראש הממשלה ופירוק הממשלה. יש פה מניעה של הזכות לבחור ולהיבחר, ופגיעה בזכות הממשית של הבוחרים לבחור בנתניהו על פי רצונם.