כתב המשטרה הוותיק של חדשות 12, משה נוסבאום, התייצב היום (חמישי) בוועידת המשפיעים לשיחה פתוחה ומרגשת עם אופירה אסייג לאחר חשיפתו שחלה ב- ALS, והבהיר: "הבטחתי לאשתי, לאבי וייס המנכ"ל ולעצמי - שכל עוד אני אוכל אני ממשיך לעבוד, או שיבואו מישהו מהמנהלים ויגידו לי מהצד - נוסי, עד כאן. עד שזה לא יקרה, אני ממשיך בכל כוחותיי, בקצב שלי".
מה אתה מרגיש כעיתונאי וגם כאדם, על אחת כמה וכמה כשהמצלמות מולך ושלא יוצאות לך כל המילים?
"זה לא בדיוק המילים - הבעיה היא יותר שאני לא תמיד מספיק להגיד את כל מה שאני רוצה. אני כנראה לא אספיק לענות על כל השאלות שהכנת כי קצב הדיבור שלי הוא איטי. אגב, אני חייב לספר לך על שתי תובונת חדשות שגיליתי מאז המחלה שלי - לטעמי, הן הזויות. יש מקרים שאני יושב מול בן אדם כמוך ומדבר, והוא יושב מולי ועושה תנועות שפתיים ומשלים את המילים שאני עומד לומר, כלומר הוא עוזר לי לדבר"
הוא מזהה שקשה לך?
"כנראה. התופעה השנייה היא מדהימה עוד יותר - יש מקרים שאנשים שיושבים מולי עונים לי לאט, כלומר הם מתאיים את קצב הדיבור שלהם לזה שלי. זה הזוי. הם עושים את זה".
זה לא היה לפני?
"בחיים לא. לפני זה לא דיברתי לאט"
מתי הרגשת שמשהו השתנה בך?
"אני שמתי לב לזה שהדיבור שלי איטי יותר לפני יותר משנה, שנה ורבע. אמרו לי"
הסימן הראשון היה הדיבור?
"כן"
מי שצופה בך עכשיו והדיבור שלו מתחיל לקבל קצב אחר, כדאי שיתעקש ויבדוק יותר?
"שיתעקש ולבדוק יותר בהחלט כן. אצלי זה גם בא בלווית קושי בבליעה, זה סוג מסוים של ה-ALS במקרים אחרים כאשר המחלה מתפתחת ומתדרדרת זה עובר גם לגפיים. ייתכן שזה גם מה שמצפה לי. על זה בדיוק אני נאבק"
כשאתה קם בבוקר, מה אתה מרגיש? אתה כועס על העולם בגלל המחלה או שאתה רוצה לחבק את העולם ולהספיק כמה שיותר?
"אני רוצה להספיק כמה שיותר. אני לא חושב על כעסים או על תסכולים, אני קם בבוקר ואני אומר מה אני עושה היום שלא הספקתי אתמול ושלשום? אני לא מקדיש בכלל מחשבה לאותה התדרדרות שצפויה לי, אני לא מקדיש מחשבה על למה זה קרה לי. אני כל כולי עסוק בלהילחם בזה ומצד שני להמשיך את שגרת החיים שלי, בין אם זה עם המשפחה ובין אם זה בעבודה".
ככתב משטרה מה השתנה יותר, העם או המשטרה?
"כנראה ששניהם. לצערי הרב השינויים העיקריים הם לא בדיוק לטובה. אני לא עוסק או לא מנסה לחקור את השינויים שחלו בנו, התושבים. יש שינויים, בכך עוסקים אחרים. אני כן מנסה להתקדם בשינויים במשטרה. זו לא שנתה הטובה של המשטרה, חלק מהגורמים המשטרה הרוויחה ביושר, אבל בחלק מן המקרים זה פשוט נאחס. מזל רע. למשל, אני לא זוכר מפכ"ל נוסף שבשנתו הראשונה קרו בזה אחר זה מגה אירועים כמו האסון במירון, בריחת המחבלים מכלא גלבוע והעימותים בערים המעורבות בשומר החומות. יש מפכ"לים שכל הקדנציה שלהם לא עברו אירועים דרמטיים", אומר נוסבאום.
"זה שילוב מבחינת שבתאי. זה קרה לו מוקדם מדי לפני שהוא צבר ניסיון בתפקיד. ממילא עמדת הפתיחה שלו לא הייתה מי יודע מה כי הוא בא לשם כמפקד מג"ב, לא היה לו ניסיון של מפקד מחוז, של ניהול גוף גדול. אם מוסיפים לכך גם את האירועים האלה הכל כך גדלים, זה לא מפתיע".
ככתב משטרה, האמנת בימים שסיקרת את בן גביר כנער גבעות, שהוא יגיע ל-15 מנדטים בסקרים שבועיים לפני הבחירות?
"בחיים לא. אני זוכר את איתמר בן גביר עומד מאחוריי בפיגועים כשאני משדר וצועק עם חבריו. אני זוכר את ההפגנות שלו עם ברוך מרזל ונועם פדרמן במרכז ירושלים"
איך אתה מסביר את התופעה? הוא הולך להיות הפתעת הבחירות
"הוא פנומן. האיש הזה הוא אוטו דידקט שהצליח ללמוד לבד משפטים, לעשות תואר, הוא עורך דין מבריק. הוא הצליח בתוך תקופה קצרה ללמוד את כללי המשחק הפוליטיים ולעשות בית ספר לכל חבריו, הוא גאון ביחסי ציבור, הדרך שבה הוא מדברר את עצמו לבד הוא לבד, הוא לא צריך יועצים, הוא שולט באמצעי התקשורת בערוצים, בכתבים, הכול לבד. הוא מנהל חשבונאות. אתמול נתתי סיפור לנוסבאום, מחר לרביב דרוקר. הוא עובד כמו מכונה".
היית רוצה את המכונה הזו כלשונך כאבא לילדים וסבא לנכדים, היית רוצה לראות אותו בתפקיד שר בממשלת ישראל?
"מצד אחד, הדמוקרטיה שלנו מאפשרת את זה. אם נתחיל לשים סייגים כאלה לעולם אי אפשר לדעת איפה זה יגמר. אנחנו מתחילים עם איתמר בן גביר ומחר זה יכול להיות חברי כנסת ממרצ שלא יכולים להיות חברים בממשלה כי יש להם עמדות או התבטאויות קיצוניות. זה מסוכן מאוד"