זה קרה באמצע ורשה, באביב של שנת 1943. פרנץ קונרד, הצלם האישי של מי שהופקד על השמדת גטו ורשה, יירגן שטרופ, עמד מולו בדרך לכיכר המשלוחים, משם הוסעו היהודים, אולי בדרכם האחרונה, אל מחנות ההשמדה. באותו בוקר, לחץ קונרד על המצלמה ותיעד את האנשים הולכים אל המוות. אך תמונה אחת נחקקה בזיכרון יותר מכולן, תמונה שהפכה לסמל של שואת יהודי אירופה.
קצין אס-אס גרמני מכוון רובה על עבר היהודים, אימהות מבוהלות אוחזות בילדיהן בניסיון להצילן וילד קטן, עם מעיל עור שגדול עליו בכמה מידות וכובע, מרים את ידיו אל מולו - ונכנע. בדרום מזרח אנגליה גר אריה סימונסון, בן 72, ניצול הגטו, שחושף לראשונה כי הוא חושב שהילד שבתמונה, זה בעצם הוא.
חבר שלי שלח לי עיתון ואמר: "אני חושב שזה אתה, כך בדיוק נראית כשהיית בן 11". סימונסון מספר כי הוא הסתכל בתמונה, וזיהה את הכובע שלו, המעיל והתיק. "אולי האחרים גם כן לבשו את אותה תלבושת, אבל לא הרבה התלבשו כמוני, למשפחה שלי היו קשרים וכסף, שאיפשרו לי ללבוש בגדים טובים.
"אני לא שמח להיות עם ידיים באוויר"
"הרבה דברים משתנים עם הגיל, העיניים לא", אומר סימונסון, כשהוא מעט מבויש. "לא רציתי לקבל את זה, אני חושב שאני לא כל כך שמח לראות את עצמי עם ידיים באוויר, זו תחושת השפלה". "גם היום", מספר סימונסון, "אני לא נותן לאף אחד לשרוק לי בפרצוף". בסופו של דבר הצליח סימונסון לברוח מהגטו, אך גם חייו שם היו לא קלים.
סימונסון הסתתר בבתי קברות ביער, נלחם בידיים נגד פולני צעיר שניסה לרצוח אותו וראה אל מול עיניו הצעירות איך הגרמנים רוצחים את האיש שהסתיר אותו. אותו איש, מספר סימונסון, לקח אותו לאחר בריחתו מהגטו לפגוש את הוריו, אז לא ידע הילד כי הפגישה הזו, תהיה הפגישה האחרונה. "אני זוכר שבכיתי נורא, לא רציתי שהם ילכו", נזכר, "הבנתי שאני לא אראה אותם יותר".
ניצולים נוספים טוענים שהם יודעים מי הילד
בשנים האחרונות טענו לפחות עוד שלושה ניצולים שהם יודעים מי הילד. לפני שש שנים, בגיל 99, הלך לעולמו בחיפה אברהם זיילינורגר, ניצול שואה שאיבד באירופה את כל בני משפחתו ועלה לארץ ערירי. זמן קצר לפני מותו הוא הגיע לקיבוץ לוחמי הגטאות, וסיפר במוזיאון השואה מה קרה לו ולבני משפחתו. ואז, הוא הצביע על תמונת הילד בגטו ואמר: "זה לוי, הבן שלי". זיילינורגר אמר שלכל אמא או אבא יש חוש כזה לילד. ואז קיבלתי צילום נוסף שלו, הם דומים מאוד כולל העמידה המיוחדת, שנבעה לדבריו מפגם שהיה לבנו באחת מרגליו.
ואולי בכלל הילד הוא צבי נוסבאום, שמתגורר כיום בארה"ב ומתקשה בדיבור. "היינו שם רק יום או יומיים", הוא משחזר, "אבל זה היה הזמן שלקחו אותנו לברגן בלזן, ואז ציוו עליי להרים את ידיי". צבי חושב שהתמונה צולמה כאן, ליד מלון פולסקי, ממנו הם נלקחו למחנה ההשמדה. "איך אני יכול לסלוח לנאצים", אמר נוסבאום בשיחה שנערכה לפני כמה שנים.
מה עלה בגורלו של הקצין המאיים?
ג'וזף בלושה, שומר ראשו של האחראי על גירוש היהודים למחנות ההשמדה יירגן שטרופ, סיפר במהלך חקירתו כי במהלך סיוריו בגטו היה צולף ללא רחם בעיקר בנשים הרות ובילדים. לאחר המלחמה הוא הואשם בלפחות 20 הוצאות המוניות להורג, הוצאות להורג בהן מצאו את מותם בין אלף לאלפיים יהודים. בלושה הוצא להורג בשנת 1967.