"הגוף שלי התפוצץ מכאבים": סיפורו המזעזע של א', שסיים לאחרונה מאבק משפטי מפרך מול משרד הביטחון להכרתו כנכה צה"ל, חושף התנהלות בעייתית מצד מפקדיו, שלאורך תקופה ארוכה התעלמתו ממצוקתו הבריאותית והובילו להחמרה במצבו הרפואי ולבסוף לנכותו. הסיפור הקשה, שנחשף בימים אלה במסגרת ערעור שהגיע באמצעות עו"ד יואב אלמגור נגד קצין התגמולים של משרד הביטחון, התקבל לאחרונה בבית המשפט השלום בתל-אביב.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"למרות שניסיתי להסביר לרופאה שוב ושוב את מצבי העדין, המחייב איסור מוחלט של מאמצים או ביצוע פעולות שונות, היא לא התייחסה לדבריי כלל", כתב א' שנולד כפג ועלה לישראל מרוסיה בשנת 2013, בתצהיר שהוגש לבית המשפט ושסיפר על המפגש הטראומטי עם הרופאה הצבאית.
"נדהמתי מהעובדה שהיא צעקה עלי, לא רצתה להקשיב לי בכלל, ואמרה משפטים כמו 'אתם כל הרוסים מביאים מסמכים פיקטיביים', או 'ממך יעשו בנאדם בצבא'". חרף בקשות החייל שלא לקחת חלק בשום פעילות פיזית עקב אזהרת רופאיו, התעלמו קציני המיון והרופאים הצבאיים מהמסמכים הרפואיים שהציג – ושלחו אותו לטירונות כלל צה"לית עם פרופיל 45.
המפקדים התעלמו מהאישורים והבקשות: "כל הגוף שלי רעד, הכאבים היו עצומים"
א' נשלח לטירונות במחווה אלון. על פי עדותו של א', בטירונות המפקדים לא התייחסו לתלונותיו, הצמידו אליו מפקדת שתדרבן אותו לעמוד בכל תרגול פיזי אליו נשלחו הטירונים, והתעלמו מאישורים רפואיים שפטרו אותו מכל מאמץ גופני.
"התקשיתי מאד בביצוע המשימות והרגשתי שאני מתפרק", העיד א'. "חשתי כאבים רבים והבהרתי זאת לצוות, שמצדו המשיך בהטלת המטלות עליי כמו כל החיילים כולם, בלי שום הקלה או התחשבות". על אף מצבו הרגיש לא הופנה לרופא צבאי: "למרות מצבי ובקשותיי, לא הופניתי לכל בירור רפואי של חובש או רופא, ונמסר לי כי הפנייה אליו ניתנת במקרים חריגים בלבד".
א' החליט לשתף את המפקדת שלו בקשייו הרבים לבצע מאמץ גופני לאור מצבו הרפואי הרגיש. למרות זאת, לדבריו, לאורך כל אותם ימים הוא נדרש להשתתף בכלל האימונים והתרגילים. "הרגשתי כאילו גופי מתפוצץ", העיד הצעיר בתצהיר. "כל גופי רעד מחולשה והרגשתי שרגליי אינן סוחבות". א' פנה אל הסגל הפיקודי והתלונן על כך, אך אולץ להמשיך בתרגילים והאימונים וכחיזוק, הוצמדה אליו אחת המפקדות שרצה בצמוד אליו ודרבנה אותו להמשיך. "הכאבים היו כה עצומים, לא הצלחתי לישון ובקושי אכלתי".
בפעם היחידה שבה הופנה א' לבדיקת חובשת, כשהוא הציג לה את הסימנים הכחולים שהופיעו על רגליו, הסתפקה החובשת במתן פטור מנעליים צבאיות. רק לאחר אינספור בקשות, א' הופנה לרופאה צבאית. במהלך הבדיקה היא עיינה בחומר הרפואי שלו והמליצה על מספר פטורים ובהם פטור מריצה, מקיפולים, ממסעות, משמירות בעמידה וכן אפשרות לנעילת נעלי ספורט. אולם גם אז, לדבריו, לא הבין הצעיר לעומקם את המסמכים בגלל הקושי השפתי, ולא זכה להסבר אודות הפטורים העומדים לזכותו, ובדיעבד התברר לו שמפקדיו לא מילאו את המלצות הרופאה, והורו לו להמשיך בפעילות מאומצת כסדרה.
א' הפך לסיעודי: פגיעות קשות באיברים רבים וקרע באבי העורקים
יומיים לאחר הפגישה עם הרופאה, יצא הצעיר לחופשת סוף שבוע עם שאר הטירונים במחלקה, ובמהלכה הקיא ונאלץ להתפנות לבית החולים וולפסון. בבית החולים הורו מיד על עירוי נוזלים ולאחר 5 ימי מנוחה בבית, חזר א' לבסיסו הישר לאימונים ותרגולי ירי בנשק במצבי כריעה ושכיבה שונים, כשהוא נאלץ לסחוב את הנשק האישי שלו עם רצועה מבוקר עד ערב, בניגוד להמלצות הרופאה. למרות כאביו, ההקאות, הסבל הניכר ותלונותיו הרבות והתכופות למפקדיו - הם, לדבריו, התעלמו ממנו.
יומיים לאחר מכן, שוחרר הצעיר לחופשת סופ"ש נוספת, במהלכה לא חל כל שיפור במצבו והוא פנה למרפאה צבאית, שם טופל באמצעות נוזלים וכדורים להרגעת ההתכווצויות בבטן וההקאות. משלא חלה כל הטבה במצבו הוא פנה לבית החולים אסף הרופא. שם ניתנו לו נוזלים ונערכו בדיקות, וכשחלה החמרה ניכרת במצבו וכליותיו החלו לקרוס, הוחלט לבצע בדיקת CT ובעקבותיה ניתוח חירום.
"מבחינתי זו הייתה הפעם הראשונה בה תלונותיי נלקחו ברצינות והופניתי לסדרת בדיקות יסודית", שחזר א'. לאחר סדרת בדיקות, אובחנו פגיעות רבות, כולל קרע באבי העורקים. למעשה, הצעיר הפך לסיעודי. עד לימים אלה הוא מטופל במחלקת שיקום לב ונוטל תרופות לטיפול בלחץ דם, סובל מפגיעות קשות באיברים רבים וכן מכאבי גב, רגליים וצוואר כרוניים, מתקשה בהליכה, ומרגיש תחושת עילפון וחולשה בעיקר כשחם. בנוסף, הוא סובל דרך קבע מחולשה כללית ולעיתים מסחרחורות, גופו רפוי, והוא אף סובל מבעיית זיכרון וזקוק להשגחה מתמדת.
לאחר שהתייצב מצבו, פנה א' לעו"ד יואב אלמגור, וזה הגיש בשמו תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון, להכרת נכות עפ"י חוק הנכים וקבלת תגמולים, אך פנייתו לקבלת פיצויים ממשרד הביטחון נתקלה בחומה בצורה, שם סירבו להגיב לבקשתו להכיר בו כנכה, בטענה שעד שיציג למשרד הביטחון "אישור יחידה" ויצרף אליו את שמותיהם של החיילים ששירתו עמו בטירונות – לא ניתן יהיה לבדוק את בקשתו.
לדברי עוה"ד אלמגור, בקשה זו היא בקשה "צינית ומיותרת, שכן קשה להאמין שטירון שכמותו, שסובל מקשיים גופניים עצומים בשל מצבו הבריאותי יוכל למסור פרטים של חיילים ששרתו עמו מספר ימים בלבד". לאחר שמשרד הביטחון התמהמה ולא השיב לבקשתו לאורך שנים, הגיש עוה"ד אלמגור ערעור לבית משפט השלום בתל-אביב, ובו טען שעצם השיהוי הארוך בו נקט משרד הביטחון כמוהו כדחיית הבקשה, ועל כן ניתן לערער עליה.
סניגורו של א' טוען שמדובר בתופעה מצערת, לפיה קצין התגמולים במשרד הביטחון שולח חיילים שנפגעו במהלך שירותם לנפק 'אישור יחידה' כשאין אפשרות מעשית לחייל להשיג את האישור הזה בעצמו, ושאין היחידה חייבת למסור לחייל מידע זה. בדרך זו פוטר את עצמו משרד הביטחון מלקדם תביעות של רבים מהחיילים ולהכיר בהם כנכי צה"ל למרות זכאותם.
"אם א' לא היה מתאמץ, הנזקים לא היו מתרחשים"
שנה לאחר שהגיש ערעור על היעדר החלטה של קצין התגמולים ורק לאחר מאבק משפטי, הוציא משרד הבטחון את החלטתו בתביעתו של החייל, אבל גם זו היתה שלילית, לפיה אין קשר בין המאמצים שבטירונות לבין קרע באבי העורקים שהתרחש בעת המאמצים.
גם על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט - ולערעור אף צורפה חוות דעת רפואית של מומחה בכיר למחלות כלי דם וכירורגיה כללית. המומחה קבע כי הצעיר אמנם נולד פג עם פגם גנטי ברקמת החיבור, אך התעלמות רופאי לשכת הגיוס מהתיעוד הרפואי שהוצג בפניהם הביא לכך, שהצעיר נחשף לגורם סיכון משמעותי מבחינתו – מאמצים גופניים. עקב מאמצים אלה, קבע המומחה, הקיבה שלו נכלאה בבקע - שהיה קיים ושקט - ואבי העורקים שלו נקרע.
כיום סובל הצעיר משורה של פגיעות קשות, ובהן שתי נכויות של 100 אחוז כל אחת. "יש סבירות גבוהה להנחה, שאילולא היה הצעיר נחשף למאמצים כאלה, הקרע באבי העורקים וכליאת הקיבה לא היו מתרחשים במועד שקרו, ויתכן שלא היו מתרחשים בכלל", אומר פרופ' אריה בס, מומחה לכירורגית כלי דם וטיפול במחלות דם ועורקים.
רק במסגרת ערעור נוסף, הוכרה נכותו המלאה של החייל בקרע באבי העורקים. בית משפט השלום אישר את ההכרה בצעיר כנכה צה"ל כפסק דין, ובהמשך יזומן הצעיר לועדה רפואית אשר תקבע את שיעור נכותו ואת הגמלה לה הוא זכאי כנכה צה"ל.