"דיברנו ברכב, הכול היה בסדר, אי אפשר להגיד שהייתה תחושה שמשהו הולך לקרות", מספרת נטלי זליקסון, שבמשך שבוע הייתה מונשמת ומורדמת. מצבה היה קשה, רק אתמול היא התאוששה מעט והיום הניצולה היחידה מהתאונה הקטלנית מנסה לשחזר ולהיזכר בשניות האחרונות.
נטלי מספרת, "נסענו בדרך עפר והיה מאוד קופצני אז לא יכולתי להירדם. כשיצאנו לכביש ישר נרדמתי. אני לא זוכרת כלום מהתאונה עצמה, אני רק יודעת דברים שסיפרו לי. היום פעם ראשונה ראיתי תמונות שלי מהיום של התאונה".
זה קרה בשבוע שעבר. נטלי והחברים משבט הצופים סיימו מחנה קיץ. בדרך חזרה לחדרה, המכונית סטתה לנתיב הנגדי. הנהגת, אמה של אחת החניכות, בלומה גל, וחברתה הטובה של נטלי, דנה רייך, נהרגו במקום.
"בלי חגורת בטיחות לא הייתי פה היום"
"קשה לי לדמיין, להבין את המצב שהן לא בחיים יותר, קשה לי לתפוס את זה, זה משהו מעבר לתפיסה", היא מספרת ממיטת בית החולים. נטלי, שישבה במושב האחורי ניצלה אבל נפצעה קשה. מאז החברים מהצופים נעים בין בתי האבלים לבין המיטה של נטלי בבית החולים.
"אני מרגישה הרבה יותר טוב מאז התאונה", היא ממשיכה. "כעיקרון יש לי שברים בגב וקרעים בבטן". לנטלי מצפה עוד שיקום ארוך וחייה, אגב, ניצלו בזכות פעולה פשוטה אחת. "חגורת הבטיחות הזאת הצילה את החיים שלי. אם הייתי בלי חגורת בטיחות, לא הייתי פה היום".