לשירה יש מידות של דוגמנית. היא רזה' והעצמות שלה קצת בולטות. אצל נוגה הסיפור קצת שונה. שירה ונגה מצטלמות לקמפיין נגד אנורקסיה. שירה אמורה לייצג את הדוגמניות במגזינים של היום ונוגה תייצג מראה קצת יותר שפוי.
איה לעומתן הצטלמה לקמפיין הזה בבית. עכשיו היא יושבת בצד ומביטה בהן. "שקלתי 25 קילו ועדיין רציתי לרדת במשקל", היא מספרת. "גיהינום שנמשך 12 שנה, 12 שנה אני מתה. את יודעת ממה זה התחיל? מזה שלא נראיתי כמו הדוגמניות במגזינים".
"שתיהן נורא רזות - אבל יש הבדל ברזון", אומר סוכן הדוגמניות עדי ברקן. "בסך הכול מה אני מדבר שהעצמות האלה לא יהיו בולטות. זה כל ההבדל".
וזאת לא רק הבעיה של איה. על פי נתוני משרד הבריאות מעל מאה אלף נשים בישראל סובלות מהפרעות אכילה. וגם זה נתון חלקי שלא מראה את התמונה המלאה: נשים שבאופן תמידי לא מרוצות מהמראה שלהן, רוצות לרזות וחושבות הרבה על אוכל - מספרן גדול בהרבה.
"אני הרגתי את עצמי"
"אני חושבת שהטלוויזיה הפכה להיות התנ"ך שלנו", אומרת נגה. "מי שבטלוויזיה היא כוכבת אז בנות שיושבות בבית הן ירצו להיות רזות וכמה שיותר מהר". שירה מוסיפה: "אני לא רוצה להיות המודל החברתי הזה שבגללו בנות מרעיבות את עצמן. זאת הייתה עבודת פוטושופ - אני לא באמת נראית ככה, הרזו אותי שם מאוד".
איה מדברת על ריטוש התמונות: "הכול זה פוטושופ. הן לא באמת נראות ככה. אי אפשר להגיע לעצמות בלי להרוג את עצמך בדרך ואני הרגתי את עצמי".
ויש מי שמנסה לעשות שינוי, עדי ברקן, צלם הדוגמניות שגילה את סנדי בר והיה חלק משמעותי מהתעשייה שמקדשת את הרזון - מקדם עכשיו הצעת חוק שמנסה לשפר את המצב. "החוק אומר חברה מסחרית לא יכולה להציג דוגמנית בתת תזונה ולא נעשה פוטושופ להצרת היקפים
אך המציאות וחוקי השוק חזקים מהכול - בעולם זה לא עובד", הוא אומר.
"גם לא כאן בארץ. תעשיית הפרסומות הרי מבוססת על כך שנשים שצופות במודעה - ירגישו חסרות ביטחון, רחוקות מהמודל - כדי שירוצו לקנות את המוצר שמשווקים להן ואולי בזכותו הן ייראו כמו הדוגמנית".
גם אם החוק הזה יעבור וייאכף - בשביל איה זה כבר מאוחר מידי. היא רק מקווה שבזכות הקמפיין - לפחות צעירה אחת תינצל מהדיאטות הקיצוניות שהביאו את אותה לאנורקסיה.