רוח מטרידה נשבה השבוע, בשכונת התקווה בתל אביב. הרוח הזאת, כך נראה, מתפשטת לאטה, ממתינה לניצוץ שעלול להבעיר את השטח כולו. "לעזור צריך למסכנים, ליהודים, לאחים שלך", אומר תושב השכונה, "לא לזרים האלה, רוצחים, זרע עמלק".
צריך לומר כבר בשלב הזה, בסיפור הזה יש מעשים מטרידים, אמירות גזעניות והרבה סטריאוטיפים.
אבל יש גם מצוקה אמתית, של תושבים שמרגישים שהמדינה שוב נטשה אותם. שהם נותרו לבד בסמטאות היום-יום, שצרות מלהכיל את גל מבקשי המקלט. שנכנסו לישראל מהגבול הפרוץ עם מצרים, ושלאף אחד לא באמת אכפת.
"נהיה פה גטו"
"הם מנצלים אותנו רגשית", מרגישים התושבים, "שאנחנו היינו עם נרדף". תושבי השכונה נשבעים שההתנגדות אינה על רקע גזעני. "פיזית אין פה מקום", הם מסבירים. אולם, חלק מהקולות נשמעים פחות נאורים: "אין מקום בשבילם פה, זה גועל נפש מה שנהיה פה, אשכרה גטו".
בשבוע שעבר התכנסו תושבי השכונה לכנס מחאה, הם פשוט מרגישים מופקרים. חלקם אפילו יאמרו "כבושים". השכונה שלהם הפכה לעיר המקלט של הפליטים, היא הולכת ומאבדת את הצביון שלה.
"שייקחו אותם לרמת אביב"
למחרת כבר התקיימה פגישה נוספת של ראשי המאבק. הם מעלים פתרונות יצירתיים להתמודדות עם הבעיה "שייקחו אותם לרמת אביב", הם מציעים, "מרמת אביב יסלקו אותם". הבעיה במפגשים האלה שהקולות הנשמעים בהם הופכים בן רגע לצורמים. הקו הדק בין תחושת הזרות לשנאת זרים נחצה בקלות.
האנשים שמבקשים עכשיו להוציא מהשכונה, נכנסו לישראל מהגבול הפרוץ עם מצרים. הם הגיעו ממדינות שבהן נשקפת להם סכנה. מדינת ישראל נתנה להם מעמד של מבקשי מקלט ואישרה להם לשהות בישראל כחוק. מדובר ב-30 אלף איש בינתיים, ולא מדובר בעובדים זרים לא חוקיים.
"הם רוצחים אנשים"
על פי ההערכה, למעלה ממחצית ממבקשי המקלט חיים באזור תל אביב, מתרכזים במספר שכונות, ביניהן שכונת התקווה, בה הכול התפרץ בעקבות רצח שהתרחש בתחילת החודש. אריתראי רצח את אשתו ההרה, גם היא מבקשת מקלט, והפחד התחיל לחלחל.
הבעיה היא שהתושבים מתמודדים עם זה לבד. המדינה משקיפה מהצד והוואקום מתמלא בדעות קדומות ובהכללות. "אנחנו רואים כל כמה ימים, הם רוצחים אנשים, הם שודדים", אומר תושב אחד, "הם עושים דברים קשים ביותר".
הנתונים מספרים סיפור אחר לגמרי. האלימות בקרב הזרים היא בעיקר בתוך הקהילה עצמה ולא כלפי ישראלים. אם ל-1 מכל 16 תל אביבים נפתח תיק פלילי, אצל הפליטים זה רק 1 ל-90. אבל מי מנסה לעצור את הפחד והסחף? אף אחד.
בסיפור הזה אין באמת שחור ולבן.יש אמנם הרבה קולות קיצוניים בשכונה אבל רוב התושבים מרגישים
שבעיה לאומית תלויה עכשיו על כתפיהם הצרות מלהכיל צרות נוספות. "אני חושב שבקרב הפסדנו", אומר תושב השכונה, "במלחמה עדיין לא".
בשכונת התקווה מצאנו השבוע את תחילתה של מלחמת מעמדות. ובלילה שוב חצו את הגדר מאה איש נוספים.