כשנכנסים בשערי המזבלה שליד לכפר יאטה בדרום הר חברון, המוח מסרב תחילה לקלוט את מה שהעיניים רואות: עשרות ילדים עטים על הפסולות, נוברים בה ומתפלשים בתוכה.
"יש פה ילדים בני 7-8, הם צריכים לאכול, הם צריכים לחיות. הם חייבים לעבוד מהבורק לפעמים מהשעה 3:00 לפנות בוקר", מספר מוחמד, נער מקומי ומסביר כי הוא אינו הולך לבית הספר, וכך גם כל הילדים והנערים בכפר.
מוחמד ואחיו הקטן, רק בן 11, עובדים מהבוקר עד הלילה במזבלה. "אני עובד מתוך מצוקה", מספר חליל. "אבי חולה ויושב בבית ואני מפרנס את המשפחה - שלשו נשים ו-15 ילדים". יחד איתם, כ-200 ילדים אחרים גם כן מנסים לדאוג למשפחתם.
הילדים מתחרים מי יאסוף יותר ברזל ."אנחנו אוספים ברזל, וביום אנחנו מרוויחים 15-10 שקלים, במקרה הטוב 30 שקלים", מסביר מוחמד. "לפעמים אנחנו כמו אחים ולפעמים אויבים".
"הרגשתי שאני הולך להתפוצץ"
ומה הם עושים בסוף יום עבודה מפרך? את ארוחת הערב שלהם הם מוצאים הילדים בזבל. כשהגיע העת לישון, הם נכנסים לאוהל בפאתי המזבלה, 20-30 ילדים בכל אוהל. רק בסוף שבוע הם זוכים לחזור הביתה.
"נלחצתי מאוד ביום הראשון שהגעתי לפה, נזכר חליל. "דמיין שאתה חי בזבל, הרגשתי שאני הולך להתפוצץ. בינתיים הוא מדמיין רק רגע אחד. "החלום שלי הוא לגור רחוק מכאן", הוא מסכם בעיניים עצובות.