מעטים האנשים בישראל של ימינו שהגורל התאכזר אליהם כמו אל רונה רמון. מעטים האנשים שהצליחו כמוה לקום מן האבל ולמצוא משמעות. מאז שאיבדה את בעלה, האסטרונאוט אילן רמון, ואת בנה, הטייס אסף רמון, היא הקדישה את חייה לחינוך ועבודה למען צעירים, עד שמחלת הסרטן הכריעה אותה הבוקר (שני) והיא בת 54.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ספד לרמון בשיחה עם "החדשות": "זה ערב כואב, כואב כל כך. הכתבה שלכם לא משאירה עין אחת יבשה. אפשר לומר בלי פאתוס - אילן ואסף שלה נגעו בשמיים, רונה נוגעת ונגעה לנו בלב. היא הייתה אישה מופלאה שמתוך החורבן שלא היינו יכולים להבין כמה הוא עמוק. היא נטעה משמעות בכאב שאין לו סוף. היא מילאה ביצירה את החיסרון האיום שנוצר".
הנשיא סיפר על פגישתו האחרונה עם רמון, אחרי שחלתה, כשסייע לה להגשים את חלומה ולפתוח את "בית אסף", מכינה קדם צבאית לנוער בסיכון, על שם בנה המנוח. "רונה סיפרה לי על תכניתה להקים את המכינה הקדם צבאית לילדים שהחיים לא הגנו עליהם", סיפר ריבלין. "ידעתי כמה חשוב לרונה לחנוך את המכינה וכשהיא התקשרה לספר לי על המחלה הנוראה היא אמרה לי 'עזוב את זה, אני רוצה לפתוח את המכינה ולהעביר את המסר'.
ריבלין הוסיף: "הבטחתי לה מיד שאהיה שם איתה. זו הייתה גם הפעם האחרונה שנפגשנו, למרות שגם דיברנו בטלפון. היא ביקשה ממני לא לבוא לבקר אותה בזמן מחלתה. היא נלחמה כדי להילחם על החלומות. שמחתי בשבילה שהיא הגשימה את החלום. הילדים הנפלאים שהיו ילדי רחוב עלו ודיברו למול עיניה הנוצצות.
"היה מפגש צרוב כמו המפגש בבית הנשיא במיזם 929 בקריאה של ספר איוב. היא אמרה אני לא איוב המודרני ולא איוב בכל מקרה. היא הבינה את חשיבות דבריה ודבריה ודאי יתפרסמו וכולם יבנו איזה עומק היה ואיזו משמעות הייתה. היצירה באה להשלים את החיסרון".
מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף איתן בן אליהו סיפר בריאיון ל"חדשות" על היכרותו עם רמון. "בדיוק לפני 20 שנה בחרתי באילן רמון לצאת לחלל", הוא אמר. "הבחירה הייתה קלה כי הוא היה המתאים ביותר. לא ידעתי שאני בוחר גם במשפחה למופת, במנהיגת משפחה למופת - את רונה רמון - דבר שהתברר כשהייתה לצדו במשך חמש שנים והוא למד והתכונן והביא תרומה רבה לישראל".
בן אליהו הוסיף: "כשהיא נחתה בארץ אחרי הטרגדיה ראיתי את המשפחה שמתקבצת סביבה ראיתי וחשתי את עצמי ניגש אליה, ובאותו הרגע הרגשתי את העוצמות שיש באישיות הזאת. ביום שבנה נפל, הגעתי לביתה. חשבתי שאראה אישה שבורה, מרוסקת ומוצפת שכול. ראיתי את אותה אישה חזקה. התחבקנו ונפלנו אחד על זרועות השני. היא מנציחה את המורשת שתורמת כל כך הרבה".