העדויות המצמררות של מה שקרה באירופה בשואה נצרבו עמוק בתודעה הלאומית, אך מאגר חדש של עדויות משלים את הפאזל הישראלי מכיוון אחר: עדויותיהם של יוצאי ארצות מרוקו, לוב, טוניס, מצרים, וגם אירן שעלו בחופזה ארצה וזכו, במקרה הטוב, לפרק צנוע בספרי ההיסטוריה שלנו.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
העדויות נחשפו לראשונה ביום הרשמי לציון היציאה והגירוש של יהודים ממדינות ערב ואירן ביוזמת המשרד לשוויון חברתי בשיתוף קרן ספילברג שהובילו את "רואים את הקולות", פרויקט במסגרתו נאספו באופן שיטתי עדויות של 50 אלף יהודים ממדינות ערב ואירן שסיפרו שיחסיהם עם שכניהם היו שונים בתכלית מאלו שהתרגלנו לשמוע.
"מגיל 16 רציתי לעלות לארץ אבל לא יצא לפועל", מספרת אתי ציונית גושן, יוצאת אירן שעבדה שם במשרד ממשלתי. היא הלכה לביקור מקדים בישראל ב-1979 לקראת עלייה לישראל, יחד עם בעלה ושני ילדיהם. אך היא שבה לביתה אחרי ההפיכה האסלאמית וחזרה למדינה אחרת לגמרי.
היא ובעלה החליטו להתאסלם למראית עין בלבד כדי לקבל את דרכונם בחזרה להימלט, ובינתיים ניצלה את מקום עבודתה בממשלה והשתמשה בחותמת כדי לזייף דרכונים עבור יהודים אחרים. כך היא מצליחה לשלוח לישראל עשרות מאנשי הקהילה. עד שהם נתפסו.
"אלוהים מספיק, תעשה משהו"
"פתאום פותחים את הדלת, אנחנו ככה קפואים. קוראים 'שמע ישראל' ויוצאים לדרך", היא משחזרת. "אין בן אדם שהלך לאווין (כלא אירני) ויצא בחיים, ממש ממש במקרים נדירים, במיוחד יהודים. עוצמים לנו את העיניים – וזהו, לוקחים אותנו. רק אלוהים יודע איפה זה".
בכלא נכלאה גושן בתוך צינוק קטן למשך חודשיים: "צעקות, צעקות של אנשים של ימים אחרונים, נורא. אמרתי לעצמי 'אני חייבת להיות ערה, שפויה. אלוהים מספיק, תעשה משהו. אין לי אף אחד פה מלבדך". בסופו של דבר היא הצליחה להשתחרר מהכלא רק לאחר שטיל ששיגרה עירק פגע בבית המשפט והיא ומשפחתה הצליחו לעלות ארצה בדרך לא דרך.
גם ליליאנה סרור, יוצאת לוב, מספרת על התנכלויות בשל יהדותה, שרק הלכו והחריפו בזמן מלחמת ששת הימים וההשפלה שספג העולם הערבי בעקבותיה. "כשפרצה המלחמה השמועות שהגיעו זה שהערבים מנצחים. ואז הם רצו להראות לאחים שלהם הפלסטינים שהם נותנים חלק ורוצחים יהודים במדינה שלהם. בשבילנו לא היינו עוזבים את לוב בחיים. אבא שלי היה עשיר, לא חשבנו לעזוב לרגע".
אבל גם העושר לא מנע מאביה של ליליאנה לקבל החלטה שצריך לעזוב את המדינה: "אנחנו רק מסתובבים לכיוון הבית, רחוב צר, ואנחנו רואים מולנו המונים ואני רואה גרזנים וסכינים. הם התחילו עם סכינים, גרזנים ובלוקים לחבוט באוטו וניסו לנער אותו ולהפוך את האוטו כדי להוציא אותנו".
"חלק שלם בעצם בקנון ההיסטורי של מדינת ישראל – נעדר", אומרת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. "אנחנו נשלים אותו וניתן את הביטוי עבורם לספר את הסיפור היהודי השלם. גם מן המזרח וגם מן המערב".