יהודים לא מעטים חיים בשכונות הערביות במזרח ירושלים - גם במציאות מתוחה כל כך בשיאו של גל טרור שמסרב לגווע. ביקור בשכונות הללו מעלה תמונה מפתיעה מצד אחד - ומדאיגה מצד שני.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
במעלה הזיתים, שנמצאת ממש מטר מראס אל-עמוד, חיים כ-500 יהודים לצד 25 אלף ערבים. זה מקום שבו אפילו סתם צעידה עם הילד לפח הזבל מזניקה מאבטח לשמירה צמודה. במקום כבר יש עדות למדיניות ה"כתר הנושם" - עמדת משטרה שהוקמה ובטונדות שנפרסו.
"אנחנו חווים בקת"בים, אבנים ומהומות וגם זיקוקים, אבל בחודש האחרון יש פחות", מעיד ישי פליישר, תושב השכונה. "המצב השתפר אבל זה לא בגלל שיש פה יותר כוחות, זה בגלל שהג'יהאד יצא לרחובות אחרים בירושלים ולמקומות נוספים בישראל. האינתיפאדה עברה למערב ירושלים, אנחנו פה איתנים, לא זזים. אנחנו מבינים מה זה מזרח תיכון ואת השפה של השכן".
היום גרות בשכונה עשרות משפחות יהודיות. רואים מהמרפסת את הר הבית והר הזיתים - וגם את השכנים הערבים. "נראה שתהיה כאן מדינה אחת. אני חושב שזכות הבחירה המלאה היא ליהודים וזכות התושבות היא לגויים", אומר פליישר, "אני בעד דמוקרטיה אבל כזו שתתן זכות קדימה ליהדות. הר הבית? אני רוצה שיהיה שם בית מקדש".
לוחמת המחתרת היהודייה - בלב השכונה הערבית
בבית חנינא חיים יותר מ-35,800 ערבים - ורק 50 יהודים. יעל בן דב, בת 87, עברה לשכונה חודשים ספורים אחרי מלחמת ששת הימים. "זה אולי מפתיע אבל טדי קולק עזר לנו להתיישב כאן. אולי הוא רצה לכפר על העובדה שהוא הלשין עלינו בזמן המחתרת".
בן דב מאוד גאה בעובדה שהיא בירושלים דור שביעי לפחות: "כשבאנו היה ריק מסביב - וכשהגענו זה היה כאילו המשיח הגיע. הם חיפשו בפחי האשפה אוכל. הם סיפרו לנו סיפורי זוועה על מה שהיה כאן בזמן השלטון הירדני".
אלא שהימים הטובים ההם עברו מהעולם. היום קצת יותר קשה. "זרקו לחצר שמאחורי הבית שלי בקבוק תבערה, הרוח הסיטה את האש. כל יום אני נוסעת בעיר ולא חוששת. אני לא מסכימה שהמשטרה תלווה אותי, כי אז אתה מושך אש".
"בית חנינא נהייתה שכונה של מיליארדרים", טוענת בן דב. "אם אין ברירה והערבים רוצים לחיות איתנו - אז שיחיו, שלא יהרגו אותנו. מדינה דו לאומית? יכול להיות שאם יהיה פה ראש ממשלה ערבי, הוא יתנהג אלינו יותר טוב".
"המדינה אימצה את ערביי מזרח העיר, אבל גם הזניחה אותם"
בנימין טרופר מתגורר בעיר דוד, סמוך לסילוואן שם מתגוררים 500 יהודים לצד 4,500 ערבים. "לגור כאן זה סבבה, אבל צריך להתרגל לחיים בשכונת מצוקה. יש פה בסמטאות ערימות זבל, אין מדרכה והולכים על כבישים", הוא מספר.
"זה נכון שרובם לא היו רוצים אותנו פה מצד שני החיים פה הם של שכנות טובה. אין בקת"בים ולא אבנים, קללות לפעמים יש - אבל לא של השכנים הקרובים", הוא מספר - וגם נוקט בעמדה מפתיעה.
"אני מתנגד לשלילת תושבות מפלסטינים תושבי מזרח העיר - מדינת ישראל החליטה שמזרח ירושלים היא חלק מבירת מדינת ישראל אז הם אזרחים. אנחנו לא יכולים בהחלטה אחת לאמץ אותם ואז לזרוק לפח. מדינת ישראל קיבלה אותם אליה אבל גם הזניחה אותם.
רבות מהשכונות בזרח ירושלים מוזנחות ולא נראות כמו ישראל. הפוליטיקאים שלנו מדברים על בירתנו הנצחית והבלתי מחולקת, אלא שיש אנשים בשטח שקובעים את העובדות. המדינה עצמה לא ממש מצליחה להחליט אם השטח הזה והאנשים שגרים בו הם באמת חלק ממנה.