לפני שטיפס מעל לגדר ונכנס לתוך רצועת עזה, החליט משום מה להשאיר בצד הישראלי את תרמיל הגב שלו. המצלמה על המגדל עקבה אחר כל תנועותיו והקפיצה את כיתת הכוננות. החיילים קראו לו לעצור אבל האלמוני התעלם והמשיך בהליכה היישר אל תוך ארץ האויב. חבלן שהגיע למקום ירה לתוך התרמיל שנותר על החול. לאחר שהוסר החשש ממלכוד נפתח התרמיל ונמצאו בגדים ותעודת זהות: אברה מנגיסטו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"הוא היה ילד טוב, תמים, אין שכן שיגיד על אברה דברים לא טובים", מספר אביו, איילין מנגיסטו. "הוא ילד מבורך כמו כל הילדים שלי", מצטרפת אמו, אגרנש. "הם גדלו להיות ענווים, לא מישירים מבט למבוגרים". כיצד הפך ילד תם לצעיר מעורער שעשה את המעשה הבלתי נתפס?
הוא היה בן חמש כשהמשפחה שלו עלתה לארץ, הקטן בין שבעה ילדים. כאן נולדו עוד שניים. את תשעת הילדים פרנסו בדוחק האב איילין מעבודות מזדמנות והאם אגרנש מניקיון בתים. הם קנו דירה בשכונת העתיקות של אשקלון.
"יש יריות, דקירות, הרבה אלכוהול, כל מה שמאפיין שכונת פשע אמיתית", אומר א', חברו של אברה. עבריינים יש כאן מכל העדות, אבל מתאבדים יש בעיקר מעדה אחת. כבר שנים ידוע ששיעור המתאבדים יוצאי אתיופיה הוא מעל ומעבר לשיעורם באוכלוסייה, אבל בשכונת העתיקות שברו את השיא המפוקפק. בשנה החולפת התאבדו, כך מספר א', ארבעה צעירים. "אלה אנשים שלא מצאו את עצמם", הוא אומר. "ימשיכו עוד להתאבד, ימשיכו עוד לעשות את מה שהם עושים. זה חלק מהחיים של הצד החלש".
לא התגבר על מות האח האהוב
ארבעת המתאבדים גרו ברדיוס של 50 מטר מאברה. גם הוא, כמו אביו לפניו, התפרנס מעבודות כפיים מזדמנות אבל לא סבל ממשברים מיוחדים עד מחלתו המסתורית של אחיו הקרוב והאהוב ביותר. מסרשאו, זה היה שמו, פיתח פחד לא מוסבר מרעלים והחל להרעיב את עצמו. מיום ליום רזה ונחלש.
"מצבו הלך והידרדר ואברה הרגיש את זה", אומרת האם. "בכל פעם שהוא פוטר מעבודתו, אברה ניסה לעודד את מסרשאו". המתחים עקב מחלת הבן החלו לכרסם ביחסים שבין האם והאב. אחרי חודשים שלא אכל ושתה מספיק, קרסו איבריו הפנימיים של נסרשאו וכשהובהל לבית החולים כבר היה מאוחר מדי.
"הוא מת ואחיו (אברה) לא מצא את עצמו", מספרת אמו בדמעות. "הוא התנתק מאחיו האחרים, היה אבוד לגמרי. הוא הגיע למצב הזה כי הוא לקח את זה קשה". אביו של אברה מספר כי מאז מות אחיו הוא היה "באבל תמידי".
"הוא לא מצא מקום לישון"
לאחר מות הבן התגרשו ההורים. האב הפך לחסר בית, נע ונד בין מחסות. זה כבר היה יותר מדי עבור הבן הרגיש. "החיים שלו לא היו פשוטים. היו פעמים שהוא ישן בחוץ", מספר האב. "הוא לא מצא מקום לישון ואני לא יכולתי לומר לו לבוא אליי כי גם לי אין מקום לישון. אני בעצמי ישן בתחנות אוטובוסים. הוא מאוד אוהב אותי וגם אני אוהב אותו, זה מה שגרם למצבו להידרדר".
אברה הלך ודעך, הלך ונטרף, עד שהלך לעזה. אולי הייתה זו דרכו יוצאת הדופן להתאבד ואולי פעולת התרסה כלפי ארצו שבה ידעה משפחתו רק אסונות. שוטר מאשקלון מסר את הבשורה ההזויה למשפחה, אמר שיהיה בקשר ונעלם. חלפו שבועיים ואחד האחים פנה באמצעות פייסבוק לחברת הכנסת דאז פנינה תמנו שטה. בעקבות התערבותה הגיע מפקד אוגדת עזה לפגוש את המשפחה.
"שאלתי אותו איך הוא עבר מעל לגדר, אז הוא אמר לי 'הוא עף ממש כמו ציפור ועבר את הגדר'", אומרת האם. בפגישה מאוחרת יותר הקרין מפקד האוגדה להורים את סרטון חציית הגבול, עד סיומו המשונה שבו אברה מתיישב בשיא הטבעיות בתוך חבורת דייגים עזתים ואף אחד שם לא נבהל או מזנק ממקומו.
"אני רוצה את הבן שלי"
בחודשים שחלפו מאז מונה אלוף משנה במילואים ליאור לוטן על הקשר עם המשפחה. "ליאור בא ואמר לנו 'אל תדברו בכלל. מהפועלים שיבואו לעצור אצלנו, נעצור אותם ותמורתם נביא את הבן שלך'", מתארת האם. "אמרתי 'בסדר, תביאו את הבן שלי', אבל אני לא יכולה להגיד לכם לקחת בן של מישהו אחר".
המשפחה הרגישה שהיא זקוקה לחיזוק מול הממסד והצטיידה בעורך דין, אבל לוטן הצליח לנפנף אותו. "הגיע אלינו מידע שראו את אברה בבית חולים בסיני", מספר עו"ד צבי ריש שייצג את המשפחה. "ביקשנו פגישה והעברנו את המידע הזה לראש צוות משא ומתן שבויים ונעדרים. הוא רשם את זה בפנקסו אבל אמר 'אוקיי, תביאו לנו מידע על הבית חולים ונבדוק את זה'".
"העבירו את הכדור אלינו, שאנחנו נביא להם את השם של הבית חולים", אומר עו"ד ריש. "ראשית, סיני לא משופעת בכל כך הרבה בתי חולים. הקשרים עם מצרים הם בשיאם. קל מאוד לברר, קל מאוד לבקש מהם לברר. לטעמי לא היו נוהגים כך לו היה מדובר במישהו אחר".
אתמול הוסר צו איסור הפרסום על הפרשה והתקשורת גדשה את שכונת העתיקות הנשכחת. כשירד הלילה, אביו של הנעדר אברה חיפש חצר אחורית ללון בה. אמו של אברה, שכבר נאלצה לראות בן אחד גווע מול עיניה, מצפה לגרוע מכל. "אני מעדיפה לקבל את הגופה שלו מאשר לבכות כל הזמן מחוסר ודאות", היא אומרת. "אני רוצה את הבן שלי. אם הוא חי או אם הוא מת, אני רוצה את הבן שלי".
בצוות השבויים והנעדרים מכחישים את דברי אמו של אברה, שטענה כי נמסר לה שישראל תעצור עזתים שמגיעים לעבוד בארץ ואומרים כי הדברים לא נאמרו. בנוגע להימצאותו של אברה בבית חולים בסיני, אומרים בצוות, עד היום לא נמסר שום מידע קונקרטי בנושא הזה.