במרחק עשרות אלפי ק"מ מהבית, במדינה זרה עם שפה אחרת, התקיים היום (שלישי) טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שאליו הוזמנו מספר נערים ונערות יתומי צה"ל. הנערים הוזמנו לטקס שהתקיים בבית הספר היהודי "סים אורט" במקסיקו סיטי, לאחר שהקהילה המקומית ביקשה לשמוע מהם על החיים, על הזכרונות, וגם על האבות שנפלו בקרב.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

לפני שטסה קבוצת הנערים היא עברה הכנה קפדנית במסגרת ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. "זה שבוע מורכב לכולנו", אמר מנחה הקבוצה. "פעם ראשונה שנהיה בחו"ל, אבל אנחנו עושים את המסע הזה לא רק לצד השני של העולם, אלא גם קצת לתוך עצמנו".

הנערים והנערות מכירים כבר שנים, והם נפגשים לפחות 6 פעמים בשנה במסגרת פעילות הארגון. "אם יהיה לי משהו ביום הזיכרון, לא אתקשר למישהי מהכיתה אלא לאנשים מהמחנה שהם באמת מבינים", ציינה אחת ממשתתפות המשלחת. "כשאני מספרת שאבא שלי נהרג, חלק לא מאמינים לי; כאילו אני אמורה להיראות משהו שאני לא".

"הוא לא ידע שאני בהיריון - גם אני לא ידעתי"

"זו היתה חולצה של אבא, עכשיו אני לובש אותה - היא כבר בגודל שלי", מספר בנו של סא"ל אמוץ גרינברג, נשוי ואב לשניים שנהרג ביומו ה-12 של מבצע "צוק איתן" מירי מחבלים שחדרו לישראל במנהרת טרור.

חוויית השכול לא פסחה גם על נשות הנופלים שנותרו אלמנות. "הוא לא ידע שאני בהיריון בכלל, באמת גם אני לא ידעתי", מספרת יפעת, אלמנתו של סרן דרור בר שנהרג בגיל 28 במבצע חומת מגן. "קמנו מהשבעה ביום הזיכרון, וביום העצמאות עשיתי בדיקה וגיליתי שאני בהריון. זהו. ככה המסע התחיל". הבשורה על ההיריון המיוחל הגיעה אחרי כמעט שנתיים של טיפולי פוריות, אבל ליפעת כבר לא היה למי לספר.

סא
סא"ל אמוץ גרינברג, שנהרג בצוק איתן|צילום:

בתו של דרור, אורי, שנולדה תשעה חודשים לאחר נפילת אביה, עונה בתשובה לשאלה "איך זה לגדול בלי אבא?" כי היא רואה אנשים אחרים ומבינה שזה לא ככה אצל כולם: "למשל בשיעורי הבית כשאמא לא עוזרת, אני חושבת שאולי אבא היה עוזר כי אמא ואני לא דומים כל כך באופי".

נועם, שהיתה בסך הכל בת 5 כאשר אביה, רס"ן נתי יהב, נהרג במלחמת לבנון השניה בקרב בכפר דבל יחד עם 8 מלוחמיו, החליטה כבר מזמן מה תקריא בטקס במקסיקו: "היי אבא, איפה שלא תהיה. איפה אתה? מה אתה עושה? אתה מסתכל? חושב? מתגעגע? תמיד תהיה האבא שלי שנמצא הרחק מהישג יד".

המסע של הנערים הללו כבר בעיצומו וכל אחד חווה מסע שונה וייחודי. לחמשת הנערים שיעמדו בצפירה בארץ זרה יש אמא שגאה בהם מאוד ואבא שמביט בהם מלמעלה.