זמן קצר לפני נפילתו במבצע "צוק איתן", כתב סמ"ר אביתר תורג'מן ז"ל מכתב אישי למפקדו רועי אנגל, שהיה עבורו חבר נפש. הקשר בין השניים היה חריג בנוף הצבאי, שבו התפקיד מגדיר לא פעם את אופי היחסים. כשברקע טרגדיה משפחתית קשה, הוא רק הלך ונהיה אישי ואינטימי יותר ויותר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מאז מותו של אביתר ב-2014, מה שנשאר לרועי מכל השעות המשותפות, שיחות הנפש והחוויות המעצבות הן אותן מילים שבן רגע קיבלו משמעות אחרת ונותרו כעדות דוממת לחברות שהיתה ואיננה עוד.
"אני זוכר שעשיתי שיחת פרידה למחלקה", מספר רועי. "הוא אמר שהוא רוצה להגיד לי משהו בצד. אז הוא ליווה אותי לאוטו וקצת התחיל לבכות ואמר לי תודה על הכל ושהוא לא חשב שיהיה לו חבר כזה מהצבא ועוד המפקד. הוא אמר שהוא קנה לי מתנה וכתב לי מכתב ושהוא יביא לי אותו בהמשך. זאת בעצם היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".
"למפקד-חבר רועי אנגל היקר.
רציתי לומר לך שזכיתי לא רק במפקד, גם בחבר ובאח.
כבר בהתחלה הרגשתי וראיתי שיש בינינו קשר קצת שונה.
אתה אדם נטול פוזה ודאווין, פשוט בא לעשות את העבודה כמו שצריך. האמת שאני מתרגש עכשיו לכתוב את המכתב הזה קצת אבל באמת רציתי לומר לך בעיקר תודה".
אביתר הודה לרועי במכתב על כך שמהרגע הראשון שהכירו, הוא שכנע אותו להישאר במחלקה על אף שרצה לעבור גדוד. השניים המשיכו ביחד במהלך הטירונות והמסלול, עד שרגע לפני הטקס החגיגי ובסיומו של מסע הכומתה עברו אביו ושניים מאחיו של אביתר תאונת דרכים קשה שטלטלה את חייו וכמו קשרה את גורלם של השניים. אביתר תמך במשפחתו ורועי תמך בו - וליווה אותו לאורך כל הדרך. "הייתי בבית חולים ברגעים קשים ומשהו שם היה מאוד אישי, מאוד טרגי", סיפר רועי על התקופה בה ליווה את אביתר לביקורים התכופים אצל אביו שנפצע אנוש בתאונה. "הייתי איתו שם ומשהו קרה יותר לעומק".
לאור הנסיבות הקשות הקשר בין השניים הלך והתהדק. "הוא היה עושה שבועיים בקו בחרמון, יוצא שבת לבית לוינשטיין וחוזר בלי להיות בבית. הוא ממש החזיק את המשפחה. נוצר קשר ממש קרוב גם בגלל הסיפור הזה. נגיד הוא היה שומר ב-2 בלילה, הייתי שם שעון מעורר ובא אליו. גם לחזק אותו וגם כי פשוט אהבתי אותו מאוד", מספר רועי על התקופה ההיא. "הייתי מתכנן להיות איתו חצי שעה ופתאום עברו שלוש שעות ודיברנו על הכל".
באחד מסופי השבוע ההם, כשאביתר היה רגיל לבלות בבית החולים, הזמין אותו רועי לביתו לבלות יחד - 'לנקות את הראש'. "זה לא דבר טריוויאלי שמפקד מזמין חייל במסלול, זה לא היה לי עם אף חייל אחר. הקשר הפך קרוב ממש". רועי מספר שבאחת הפעמים שביקר בבית החולים, אורה אמו של אביתר אמרה לו: "הילד הוא פשוט גיבור, הוא מחזיק פה את כולנו".
קשר עמוק
אל הגבורה ההיא התייחס גם רועי, ובמכתב שכתב לחיילים שלו בסוף המסלול הוא הוסיף כמה מילים אישיות לאביתר. "אתה עובר תקופה לא קלה בזמן האחרון, ואיך שאני מסתכל על זה אתה גיבור. אתה תמיד חזק ויודע גם איך להחזיק את המשפחה, אתה אדם בוגר מאוד ואני שמח על כך שהכרנו ושנוצר בינינו כזה קשר עמוק".
באחד מהלילות הקרים בהרי חברון, כשהפלוגה של השניים הוקפצה לעזור בחיפושים אחרי שלושת הנערים שנחטפו - מבצע "שובו אחים" - מצאו עצמם רועי ואביתר ללא בגדים חמים מספיק. "אני זוכר שבלילה ישנו שם ושנינו לא הבאנו ביגוד חם", נזכר רועי. "כל הסגל ישנו במקום אחד וכל החיילים במקום אחר, ואני והוא מתחת לאיזה עץ ישנו. איזה יומיים אחר כך מצאנו מעיל ואני זוכר שאמרתי לו: 'תורג'מן, יש לנו איך לישון הלילה - הקשר היה ברמה כזאת'".
קצת אחרי הלילה ההוא השתחרר רועי והתכונן לטוס לחופשה בחו"ל. הימים היו ערב הכניסה הקרקעית לעזה במסגרת מבצע 'צוק איתן' והחיילים שלו הוקפצו לשטחי כינוס. רועי לא נקרא משום שכבר שובץ בפלוגת מילואים. "כל השבוע, כשהוא היה בשטחי כינוס, המשכנו לדבר בטלפון. הוא אמר לי שאין סיכוי שיכנס לעזה, ביקשתי שיעדכן", מספר רועי.
"קראתי ובכיתי"
כשבועיים לאחר תחילת המבצע נהרג אביתר בהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס. מפקד הפלוגה וחבריו, שידעו על הקשר ההדוק שהיה לו עם רועי, דאגו לעדכן אותו במהלך שהותו בחו"ל. לאחר שלא הצליח להקדים את חזרתו, שב רועי ביום האחרון של השבעה על אביתר. "מה שקרה עם המכתב זה שהוא הביא אותו לאח שלו שגר בירושלים וכל פעם התפספסנו, בסוף יצא שהוא הביא לי את המכתב ביום האחרון של השבעה, אז בעצם קראתי את המכתב אחרי שהוא נהרג", מספר רועי.
"בהתחלה לא הצלחתי לפתוח את זה כי זה היה מפחיד. כל משפט היה כמו פצצה לפנים. קראתי וכל שורה בכיתי, גם כי זה היה מאוד טרי וגם כי כל משפט קיבל משמעות שונה. כשהוא כותב לי 'אני בטוח שנשמור על קשר', אתה לא יכול להמשיך לקרוא אחרי זה. כשהוא כותב שהוא רצה לעבור ורק בגללי הוא נשאר במחלקה זה גם מקבל משמעות אחרת - איך בסוף הוא נשאר איתי", הוסיף רועי. "מצד אחד אתה מתרגש ושמח שאתה פוגש אותו עוד פעם ומצד שני תחושת פספוס, כשהוא אמר תודה על העזרה - זה ריסק אותי".
קצת יותר משנה לאחר מכן נולד בנו הבכור של רועי. הוריו של אביתר, ששמרו איתו על קשר מאז האסון הנורא, הוזמנו לברית. ברגעים המרגשים בהם העניק לבנו את השם נעם-דור הוא פנה להורים של אביתר ז"ל שישבו בקהל. "הדור הזה שנולד עכשיו יכול להיות פה בזכות הדור הקודם שהקריב את עצמו", אמר רועי והדגיש עד כמה חשוב לו שהדור החדש ישמע על הדור הישן ובפרט על החייל - החבר שהיה ואיננו.
סמ"ר אביתר תורג'מן נהרג ב-22.7.2014 בהיתקלות עם מחבלים בחאן יונס. הוא הותיר אחריו זוג הורים, מאיר ואורה ושלושה אחים - ינון אביה ואיתי. בן 20 היה במותו.