יום השואה מצוין מדי שנה בתאריך כ"ז בניסן על פי לוח השנה העברי, אך יש כאלו שעבורם זהו רק יום אחד מני רבים בהם הזיכרונות מהתופת לא מרפים. שלמה אדלר, יעל קסנר-אלה, אברהם אביאל ואברהם איווניר, ארבעתם ניצולי שואה, מספרים על התחושות ביום הזה, על הרצון והמחויבות לספר לדורות הבאים את שעברו וגם מה הם חושבים על הנצחת השואה בחברה הישראלית כיום.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"יום השואה זה בשבילי יום חשוב לא פחות מאשר יום כיפור", אומר שלמה אדלר, בן 88, שאיבד את כל משפחתו בשואה ובגיל 14 התגייס לצבא הפולני ולקח חלק פעיל בלחימה נגד הנאצים תוך שהוא משקר לגבי גילו על מנת שיאפשרו לו להילחם. "בצפירה אני רואה קודם כל כבוד. המדינה נותנת כבוד לאלו שנספו בשואה. אני בעיני רוחי עובר אחד אחד על בני המשפחה שהיו ואינם, אני עומד דום ומגנה את מי שלא עומד".
אדלר, כמו הניצולים הנוספים ששיתפו את סיפורם, מדגיש את החשיבות האדירה בעיניו, דווקא בתקופה זו, לספר הכל לכל מי שרק רוצה לשמוע. "למזלנו נשארו ניצולי שואה שיכולים לספר, אבל צריך בשביל זה לב חזק כי זה משפיע חזק מאוד", הוא אומר. "אני מרגיש עכשיו את דפיקות הלב שלי בצורה חזקה מאוד, זה קשה לי לחזור על הסיפור שלי. אני לא חוסך מהשומעים שום דבר. אני עושה את זה למען הדורות הבאים, 'והגדת לבנך', שיידעו שהיה אסון כזה שקוראים לו שואה".
מזה כשש שנים מתנדב אדלר בעמותת אביב לניצולי שואה ובשאר זמנו מקדיש מאמצים אדירים לספר ללא הרף את אשר עבר. "ביום השואה אין לי אפילו זמן לחשוב", הוא משתף. "בדרך כלל אני מניח ביום השואה זר ב'יד ושם' והולך לאוהל יזכור. השנה בני יעשה את זה כי אני מרצה בפני פקידי משרד האוצר, בנוסף אני מרצה ב'זכרון בסלון' בפני 60-70 איש וגם בפני 600 צעירים ברעננה".
בנוסף מנהל אדלר התכתבתות עיקשת עם פולנים רבים בפייסבוק ובבלוגים על מנת להיאבק ב"חוק השואה" שאושר בפרלמנט הפולני השנה.
"הצפירה עושה צמרמורת"
"אני כל הזמן זוכרת את התלאות שעברנו, לא רק פעם בשנה", אומרת יעל קסנר-אלה, 82, שהגיעה למחנה טרנסניסטריה כשהייתה רק בת חמש ושגם עבורה יום השואה מוקדש ברובו להעברת סיפורה האישי. "אני משתתפת בטקסים בבתי ספר, אני מתנדבת ומעבירה סדנאות על השואה בבתים ובבתי ספר. אפילו בכלא איילון ובמשטרה הייתי. מאוד חשוב לי שידעו מה היה, במיוחד בטרנסניסטריה שזה מקום שלא כל כך ידוע".
"הצפירה עצמה עושה לי צמרמורת", מוסיפה קסנר-אלה. "זה רגע שמאוד נוגע ללב ולנשמה. זה אובדן אנשים, אובדן משפחות, אי אפשר להיות אדישים". גם היא מדגישה את האחריות שמוטלת על הדור שלה לשימור הזיכרון ההיסטורי. "במשך הזמן יש פחות ופחות ניצולים ואחר כך ישכחו", היא מנתחת. "כשזה מסופר ממקור ראשון יש לזה משמעות הרבה יותר גדולה מאשר כשזה כתוב בעיתון - זו שליחות".
קסנר-אלה מספרת כי במפגשים הרבים שהיא מקיימת עם תלמידים בבתי ספר היא פוגשת צעירים רבים שקשובים מאוד לסיפורה ומתעניינים בו. אך עם זאת, כשהיא מביטה אל העתיד הדברים פחות ברורים. "עכשיו כשיש ניצולים המצב יותר טוב, אבל כשלא יהיו - האם יקראו עלינו וימשיכו? מי יודע? אני מקווה שכן".
שהזיכרון לא יעלם
אל דבריה של קסנר-אלה מצטרף אברהם אביאל ,89, שגם מדגיש שהשואה מהווה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלו ואיננה מסתכמת רק ביום אחד בשנה. "חייתי את זה כל החיים, אבל זה לא הפריע לי לחיות חיים עליזים וטובים", הוא אומר. "אני חצוי לשניים: מצד אחד יש לי מדור שנקרא שואה, אי אפשר לשכוח; מצד שני יש מדור חיים חדשים". אביאל, שנולד בפולין חזה במו עיניו בהשמדת יהודי ראדין בבורות המוות והיה היחיד מבני העיירה שהצליח לברוח מהטבח הנוראי.
"אני עושה את הכל במסגרת חלקי בעולם לשמור שהזיכרון לא יעלם", אומר אביאל, ששנים לאחר שניצל מהתופת עמד על דוכן העדים במשפט אייכמן והעיד כנגד פושע המלחמה הנאצי. "אני נותן הרצאות. לא חשוב מתי אני אעזוב את הכל ואלך לספר, כל שנה כמה פעמים. אני יום יום חי את זה. כתבתי שלושה ספרים, כשהכל מסביב לשואה. לא הסתרתי מהילדים שלי מה שעברנו".
"בשבילי יום הזיכרון לשואה הוא לא רק לבכות על מה שהיה", מוסיף אביאל. "בשביל עם ישראל, יום השואה זה כרטיס ביטוח שימשיך להיות עם בארצו כי ברגע שנזכור מה שקרה לעמנו בשואה נדע כמה להיות מאושרים היום פה בארץ וכמה חיייבים לשמור עליה. בשבילי יום השואה, הזיכרון של השואה, זה חובה אם רוצים להמשיך לחיות כעם. אחרת נתפזר בחזרה כמו גלויות אחרות וישראל לא תהיה".
"השואה קשורה לכל עם ישראל"
אבהרם איווניר, 81, ניצול שואת יהדות רומניה, עוסק במשך ימים רבים בזיכרון השואה וחבר מועצת יד ושם. הוא מוטרד מנושא ההנצחה וטוען ש"לפעמים אני שומע שאומרים 'השואה לא קשורה אליי'". איווניר אמר כי: "אני חושב שהשואה קשורה לכל עם ישראל, לכל יהודי. אנחנו לא עושים מספיק, בעיקר לגבי הנוער והתלמידים. צריך גם לחשוב לגבי הנושא של המסע לפולין - האם זה גיל מתאים?". להמלצתו יש לבחון אלטרנטיבה חלופית ובה תלמידי התיכון יעברו סדרה חינוכית בנושא בירושלים ולא על אדמת פולין.
איווניר סבור שכשמדברים על הנצחת השואה יש להתמקד בשלושה מישורים: מורשת הקהילות לפני שנחרבו בשואה, אירועי השואה עצמה והתקומה שבאה לאחריה. "הייתי רוצה להדגיש יותר את חיי הקהילות שהיו לפני, גם בצפון אפריקה גם באירופה", הוא אומר. "צריך להכיר אחד את השני, להדגיש את המשותף ולא את הנפרד".