האלוף בדימוס דורון רובין ז"ל הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. רובין, שנפטר ביום שישי האחרון בגיל 74, מילא שורה של תפקידים כקצין בצה"ל והיה לדמות ייחודית בנוף, אישיות נערצת ונודע ככזה שאומר את שחושב, וגם מוכן לשלם על כך מחיר כבד. הוא שירת בתפקידו האחרון בצה"ל כראש מחלקת ההדרכה במטה הכללי והותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"28 שנות חיים תרם דורון רובין לצה״ל והפך ללוחם אגדי ולמפקד נערץ בכל מקום שבו היה", כתב נשיא המדינה ראובן ריבלין בטוויטר. "הוא לחם בעשרות מבצעים, פיקד גם על חטיבת הצנחנים וגם על חטיבת השריון והביא להקמת יחידות מיוחדות. תנחומי שלוחים למשפחתו, לבניו שהיו לממשיכי דרכו, לחבריו ולפקודיו שלא ישכחו אותו לעולם. יהי זכרו ברוך".
דורון רובין נולד וגדל במושב בוסתן הגליל שבצפון. במאי 1963 התגייס לצה"ל, התנדב לשירות בצנחנים ושובץ בגדוד 890. במלחמת ששת הימים לחם כמפקד פלוגה בגדוד, לאחר המלחמה ביצעה פלוגתו את טקס ההשבעה הראשון של הצנחנים בכותל המערבי.
בשנת 1973, שלושה חודשים טרם מלחמת יום הכיפורים, מונה למפקד גדוד 202, תפקיד שאותו מילא במהלך המלחמה. רובין פיקד על הגדוד ב"קרב ואדי מבעוק", שהיה לקרב מופת שנלמד אחר כך בכל צבאות העולם. בשנים 1979-1981 שירת כמפקד חטיבת הצנחנים, וכמח"ט כבש בהישג גדול ומהיר מאוד את כביש ביירות-דמשק. עם סיום המלחמה מונה למפקד אוגדת שריון מילואים.
בתחילת דצמבר 1988 פיקד כמפקד מפקדת העומק המטכ"לית, מעמדת פיקוד בספינה ששהתה בים, על מבצע "כחול וחום" שנערך בעיירה נועיימה בדרום לבנון. לטענת רובין, הוא לקח על עצמו את האחריות לתוצאותיו הבלתי מוצלחות של המבצע, ולקיחת אחריות זו עלתה לו בסיום הקריירה הצבאית. רבים מן האלופים במטה הכללי מתחו ביקורת על כך שהרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, אילץ את רובין לעזוב את צה"ל.
רובין יזכר כדמות ייחודית, מהבודדים שהעזו להתעמת עם אהוד ברק. אחרי מלחמת לבנון השנייה היה מהראשונים לבקר את הצבא ואת ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.