מאובן מלפני יותר מ-170 אלף שנים נמצאה במערת מיסיליה שבמערב הכרמל במה שנחשבת לאחת מהתגליות הארכיאולוגית החשובות ביותר של השנים האחרונות. המאובן הינו של לסת אדם מודרני (הומו סאפיינס) והוא העתיק ביותר שנמצא מחוץ ליבשת אפריקה. המחקר על התגלית פורצת הדרך יתפרסם מחר (שישי) בכתב העת היוקרתי "Science".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
צוות בינלאומי של חוקרים, בראשותם של פרופ' ישראל הרשקוביץ מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה באוניברסטת תל אביב ופרופ' מינה וינשטיין-עברון מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, הגדירו את הממצא הארכיאולוגי מ"החשובים בהיסטוריה של האנושות". הגילוי מקדים באופן משמעותי את המועד המשוער לתחילת התפשטות ההומו סאפיינס מאפריקה לשאר העולם, שעד כה היה מוערך בשנת 100,000 לפני הספירה.
"מדובר באחת התגליות האנתרופולוגיות החשובות ביותר של השנים האחרונות", אמר פרופ' הרשקוביץ. "הממצא החדש ממערת מיסליה מאיר באור חדש את שאלת האדם המודרני - מתי הופיע ומתי יצא מאפריקה? הממצא מערער את התיאוריה הקלאסית והוא משנה את לוח הזמנים ואת ההגדרה של מהו אדם מודרני".
פרופ' הרשקוביץ הסביר שזמן הופעת האדם הנבון, חישוב יציאתו מאפריקה ומסלולי הנדידה שלו לשאר יבשות העולם עומדים בבסיס הבנת האבולוציה של המין האנושי. "ישראל היא פרוזדור מרכזי להגירה אנושית בתקופה של שני מיליון השנים האחרונות", הוסיף. "לאורכה התקיימו קבוצות שונות, לעיתים באותו זמן. התגלית החדשה פורצת דרך להבנת האופן שבה התגבשה האוכלוסייה האנושית, מאוסף של קבוצות מקומיות לאוכלוסייה הומוגנית אחת".
לפי התיאוריה המקובלת, בני אדם מודרניים התפתחו מבחינה אנטומית באפריקה לפני כ-200 אלף שנה והחלו להתפשט לפני כ-100 אלף שנה. אולם, המאובן שנמצא כעת דומה מאוד לאדם המודרני והוא קדום בהרבה ממאובני האדם שנתגלו במערות ליד נצרת ונחשבו עד היום לקדומים ביותר מחוץ לגבולות אפריקה.
פרופ' וינשטיין-עברון מסבירה שהממצאים הארכיאולוגיים מלמדים כי תושבי מערת מיסליה היו קבוצה מיומנת של ציידים ולקטים. "הם צדו יונקים גדולים, שלטו באש, השתמשו במגוון צמחים וייצרו כלי אבן, בדומה לבני האדם המודרניים באפריקה", סיפרה.
"תעשיית הכלים של בני האדם המודרני במיסליה הייתה שונה מאוד מזו של קודמיהם ומעידה על תחכום רב ועל חדשנות", הדגישה פרופ' וינשטיין-עברון. "הימצאות ערכת כלים כזו במערה לצד מאובן אנושי בן כמעט 200 אלף שנה מרמזת על כך שהשינוי התרבותי במעבר בין התקופות השונות באזורנו היה מלווה הפעם בחילופי אוכלוסיות שונות".