בשעה שכוחות הביטחון עוברים בין הבתים בעמונה ומפנים את עשרות הצעירים שהתבצרו במבנים, נאלצים תושבי המאחז לבחור בין להישאר להתפנות בכוח לבין להשלים עם הגזרה ולעזוב את ביתם לטובת האולפנה בעפרה הסמוכה, הממוקמת מספר קילומטרים משם.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אברהם, תושב המאחז, בחר לעשות את דרכו ברגל עם שני ילדיו לעבר ההתנחלות הסמוכה, בשעה שאישתו נשארה בביתם עם בנם התינוק בן ה-3 חודשים. "אמרו לנו לרדת לעפרה, לאולפנה", סיפר אברהם בדרכו אל היישוב הסמוך. "שני ילדים פלוס תינוק בן שלושה חודשים - איך אני עובר? אני לא יודע".
אברהם הסביר כי אישתו בחרה להישאר בבית והתעקשה שהפעוט אותו היא מניקה יישאר צמוד אליה. אני לא יודע איך מוציאים אותי ושלושה (ילדים) ותינוק בגיל שלושה חודשים, בחורף. מוציאים אותי אל הלא נודע".
תושבת נוספת במאחז, תמר ניזרי, ביטאה את הייאוש שבעזיבת הבית בו גידלה את ילדיה. "אנחנו 19 שנה בעמונה", סיפרה ניזרי, כשבביתה התאספו צעירים רבים שהגיעו להביע תמיכה. "ילדתי פה שמונה ילדים, נטענו פה בוסתן, כרמים, יקב - זה הבית שלנו".
ניזרי אף התייחסה לחוסר האונים ולהיעדר הפתרון למגורים ברגע שלאחר הפינוי. "אין לנו לאן ללכת, אין לי לאן ללכת", הבהירה ניזרי. "זה הבית שלי. אני רוצה להישאר פה וזכותי להישאר בבית הזה. זה חוסר צדק מה שקורה פה ואני לא רוצה למצוא לעצמי אפשרות אחרת. אחרי שיגרשו אותי מהבית שלי ויהרסו את הבית, אמצא לי בית אחר".
במקרה אחר במהלך הפינוי, התפרצה בבכי עיינה זיו, תושבת המאחז, מול השוטרים שהגיעו לפנותה מביתה. "איך אנשים יהודים עם לב יהודי מסוגלים לעשות את זה?", התרעמה זיו על השוטרים. "תסבירו לי – בשביל מה, בשביל קידום? בשביל מה? זה לא שווה את זה!".