ארבה בנגב. לא עוד? (צילום: אלעד זוהר, חדשות 2)
ארבה בנגב. לא עוד?|צילום: אלעד זוהר, חדשות 2

אריק אפרים המתגורר בקיבוץ רביבים, גויס מטעם המועצה האזורית רמת נגב כמרכז המלחמה בארבה. יום יום היה בשטח ועקב אחרי קבוצות הארבה באוויר ובקרקע על מנת לתאם את פעולות הריסוס.

"אנחנו לא יכולים להסביר בדיוק למה הם נעלמו עכשיו", הוא סיפר לחדשות 2 באינטרנט, "אך הריסוס היה הנשק היעיל ביותר. היו ריסוסים מאוד מאסיביים במשך כ-100 יום ובשבוע האחרון חלה הפחתה דרמטית בכמויות. זה בא לנו בהפתעה כי הם נעלמו כמעט מיד. היו בודדים שנעו לכיוון מצפה רמון והר הנגב הגבוה וכרגע לא ברור אם יש שאריות איפשהו בנגב. אצלנו (אזור פתחת ניצנה, שיבטה ויישובי עוטף עזה, א"ז) אין כבר חמישה ימים חגבים".

לדבריו, "תיארתי לעצמי בהתחלה שהם יהיו כאן לפחות כל הקיץ, אבל אין בארץ ניסיון של ממש בתחום הזה, הלכנו עקב בצד אגודל, אז אני מקווה שאכן לא נראה אותם שוב בעתיד הקרוב". עם זאת, ייתכן שהשמחה מוקדמת: "אנחנו קצת סקפטיים כי הם נעלמו בבת אחת. זה מחשיד כי אולי יש איזה נחיל שמסתתר. אתמול היה נחיל קטנטן בערבה שרוסס והושמד היום".

"עבדנו כמו צבא"

על התחושות מספר אפרים, "ההרגשה מאוד טובה, השקענו את הנשמה בזה, שמרנו על החקלאים יחד עם משרד הביטחון והחקלאות, כמו צבא. 98% מהחוות ושדות ניצלו לגמרי מהחגבים. יש אמנם נזקים בעיקר באזור באר מלכה, אך לא מדובר באובדן גדול. עבדנו
מחמש בבוקר ועד 8 בערב. זה ממש מקרה של 'מצאת החמה ועד צאת הנשמה'. כל הזמן טלפונים ונסיעות בשטח".

ובאמת, כמו בצבא, בין ה"לוחמים" נוצר גם קשר אישי. "גיבינו אנשים שרצו לבטל טיסות לחו"ל והבטחנו שנהיה בשדות שלהם ושמרנו עליהם. הייתי הכותל המערבי של החקלאים ברמת הנגב. הם תלו בנו תקווה, שמעתי את החששות שלהם והיינו מופקדים על מציאת מזור למצוקה שלהם".

אריק אפרים בסיור (צילום: אלעד זוהר, חדשות 2)
אריק אפרים בסיור|צילום: אלעד זוהר, חדשות 2

שי בר, סמנכ"ל מבצעים בחברת כים-ניר ניהל את הלוחמה האווירית. הוא עצמו טס 20 שעות מעל הנחילים. החגבים ממש לא מרגשים אותו, אבל הוא דאג להביא מזכרת הביתה. "טסנו בלי הפסקה, מאות שעות טיס (428 שעות מנתוני משרד החקלאות, א"ז), ריסוס מהקרקע וגיחות מעקב. בצורה כזו, הצלחנו להשתלט עליהם בגזרה הדרומית בלי שתהיה פלישה לריכוזי אוכלוסייה או חקלאות במרכז הארץ - זה ניצחון אמיתי".

על הזבובים לא מדברים

"פעם כשטסנו עם מסוק יחד עם המומחה העולמי לארבה יצאנו לסיור וראינו אותם", מספר בר. "לקחתי איתי כמה להראות לילדים ונחלקם נגעלו ממש. מבחינתי הם חמודים למדי ולא הרשימו במיוחד".

מרים פרוינד, מנהלת השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות, שהייתה במוקד העניין הלאומי, מסכמת תקופה מלחיצה וטוענת להפתעתנו: "הארבה זה עוד כלום".

ארבה מרוסס (צילום: אלעד זוהר, חדשות 2)
ארבה מרוסס|צילום: אלעד זוהר, חדשות 2

"אנחנו לרוב לא מגיעים לכותרות החדשות", היא אומרת. "זה היה מוזר מאוד להיחשף ככה ולדעת שמדינה שלמה עוסקת במשבר שנמצא באחריותך. הדבר המעניין הוא שבתקשורת התמקדו בנחילי הארבה כי זה נושא אטרקטיבי וקשור באתוס המקראי שלנו, אבל תמיד יש המון עבודה במחלקה שלנו. למשל זבוב הים התיכון נפוץ באזורנו ומתקפות שלו לאורך השנים גורמות לנזק גדול הרבה יותר גדול מהארבה ועל זה אף אחד לא מדבר. העבודה היומיות חשובה מאוד ונמצאת מתחת לרדאר התקשורתי".

"החלטתי להזמין לארץ מומחה עולמי מטעם האו"ם כדי שיראה לנו את הדרך לסיום המשבר", ציינה פרוינד. "ההחלטה הגיעה בעקבות ההטלה והבקיעה של הארבה בשטח ישראל - דבר שאמרו שלא יקרה (מומחים בארץ, א"ז). המומחה שיצא אתנו לסיורים בשטח תמך בפעולותינו ואשרר את דרכי ההתמודדות שלנו וזה היה חשוב להמשך הדרך".