בין החדרים ובטיפולים עדינים - כך מתנהלים החיים בבית החולים הקטן שהקימה מוניקה בלחסן, אמו של אמיר. בעוד ארבעה ימים יחלפו ארבע שנים מאז התאונה הקשה שעבר. "הוא הפסיק להגיד מה הוא אוהב לשמוע בגיל 12", סיפרה האם. "היום הוא בן 16. כל הילדים שינו את טעמם במשך השנים. הם עולים לכיתה י"א - והוא רק סיים כיתה ו'".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
גם השנה לא יתחיל אמיר את הלימודים בבית הספר. הוא נפגע אנושות מרכב שפגע בו כשרכב על סקייטבורד ממונע ביהוד. בזמן שנשאר על הכביש מחוסר הכרה ומתבוסס בדמו, נמלט הזוג הדורס מהמקום. מאז אמיר לא פקח את עיניו - והם השתחררו מהכלא כבר מזמן.
מוניקה התקשרה ליחיאל חוברה, מטפל בפגיעות ראש, לאחר שראתה אותו בכתבה ששודרה בחדשות 2 על ההתקדמות בתפקודה של שחר גרישנפן - גם היא נפגעת תאונת פגע וברח. "בכלל לא הצלחתי לדבר בשיחה הזאת", היא אמרה. "כולם אומרים 'לא' ו'אין מה לעשות', אף אחד לא בודק אותו, אף אחד לא עוקב אחריו. פתאום בא יחיאל ואומר שיש מה לעשות".
יחיאל הוא פיזיקאי שמעולם לא למד רפואה. כבר חמש שנים שהוא מטפל בפגועי ראש קשים בהתנדבות, ומאמין שבעזרת השיטה שפיתח - גירוי עצבי ויצירת קשרים נוירולוגים חדשים - הוא יצליח לעזור לאמיר. אמיר שוחרר הביתה כשכל בתי החולים התייאשו. הוא הוגדר במקום הנמוך ביותר על סקאלת ההכרה, כמעט תרדמת, אבל מוניקה יודעת שהוא כבר לא נמצא שם ושהשינוי משמעותי.
"במידה ומשאירים אותו בצורה כזאת אז הוא פשוט יישאר כך, ואם עובדים איתו אז הוא מתקדם", היא אומרת. הספקנים יגידו שמדובר במכירת אשליות, מתן תקווה היכן שאין לה מקום, אבל המטרות של מוניקה קטנות. היא ויחיאל עובדים לאט ומאמינים שיהיה טוב, שצריך לנסות.