עשרות הורים בישראל מעוניינים בהמשכיות של ילדיהם לאחר שאלו הלכו לעולמם. מדובר בהליך מורכב, ולא פעם גם במאבק משפטי ארוך להוכיח שזה מה שילדיהם אכן היו רוצים. אלא שמחקר חדש שנערך בבית החולים בילינסון בהשתתפות 415 גברים רווקים קובע - יותר מ-90% מהם כלל לא מעוניינים בהמשכיות לאחר מותם.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
הליך שימור הזרע הוא הליך פשוט יחסית הנקרא שימור פוריות, במהלכו זרע מוקפא ונשמר בקור קיצוני של 196- מעלות, מה שמאפשר לו לשרוד יותר מ-50 שנים אחרי שהאדם כבר אינו בין החיים. הליך זה מוצע למטופלים שמצבם הרפואי עלול למנוע מהם להביא ילדים בעתיד. במעמד מתן הדגימה, המטופל ניצב בפני שאלה לא פשוטה, כאשר נדרש לסמן מה ירצה שייעשה בדגימה לאחר מותו.
במחקר החדש, שבוצע בבית החולים בילינסון, ריכזו הרופאים את טפסי הבקשה להקפאת זרע של כ-415 גברים רווקים, קטינים ובגירים, שאובחנו כחולי סרטן. הנבחנים הופנו לשימור זרע לפי שהחלו בטיפולים המסכנים את פוריותם, כמו כימותרפיה וטיפולים ביולוגיים שונים. ד"ר אלטמן מנהל בנק הזרע בביה"ח, שהוביל את המחקר יחד עם ד"ר ענת שטיין, תיאר את מעמד ההחלטה. "הגברים מגיעים אליי כמעט מיד לאחר שאובחנה מחלתם", סיפר ד"ר אלטמן. "זה תמיד קורה באמצע החיים - רגע לפני הנסיעה שחיכו לה, הפגישה החשובה בעבודה או הלימודים, ואז הם פוגשים אותי ומתעסקים במה יקרה כשימותו".
תוצאות המחקר היו מפתיעות והראו הבדל משמעותי בין אוכלוסיית הגברים הרווקים לבין אלו הנשואים. לפי המחקר, בקרב הגברים הרווקים כ-89% ביקשו להשמיד את הזרע לאחר מותם, בעוד שבקרב הגברים הנשואים - כ-90% דווקא בוחרים הפוך - ומבקשים להשאיר את הדגימה ולהותיר את ההחלטה לבת זוגם. במהלך חמש שנות המחקר, אף מטופל לא חזר בו מן ההחלטה להשמיד את הדגימה לאחר מותו.
על אף שהמחקר ראשוני, ניתן ללמוד ממנו על אי רצונם של גברים רווקים בהמשכיות לאחר מותם, אם כי הסיבה לכך עדיין אינה ידועה. לדברי החוקרים, המטופלים לא משתפים את הרקע להחלטתם, אך הם משערים שהמטופלים הרווקים שדווקא כן החליטו לשמר את הזרע גם לאחר מותם, עשו זאת בעידוד בני משפחה וחברים שהפצירו בהם לא להשמיד את הדגימה.
הסבר אפשרי לממצאים הוא הרצון של האבות להיות נוכחים בחיי הילד, במיוחד לאור השיח הער בשנים האחרונות בנוגע למושגים חשובים של הורות נוכחת והורות נעדרת. "הגישה המודרנית היא שאם אני לא יכול להיות נוכח בחיי הילד, אולי עדיף לא להיות אבא כלל", הסבירה ד"ר עירית חרותי, מנהלת המערך הפסיכולוגי בבילינסון. "עבור רבים בדור הזה האב שותף פעיל בחיי הילד, וזה נמנע מהורים לאחר מותם".
מלבד ההשפעות שהוזכרו, ד"ר חרותי שיערה כי יכולה אולי להיות השפעה למועד קבלת ההחלטה: "מדובר בזמן קצר מאוד לקבלת החלטה גורלית. המצב הנפשי שאנו רואים בקרב המטופלים הוא אי וודאות, חוסר שליטה, בלבול וחרדה. בזמן משברי כזה, התזמון עשוי להקשות על אופן קבלת ההחלטות לעתיד, ולהביא לבחירה שונה מזו שהייתה נעשית במצב רגיל".
"הגישות השונות של גברים ונשים אומנם לא נבדקו סטטיסטית במחקר זה", הבהירה ד"ר חרותי. "אך מחקרים קודמים כן מדברים על הבדל בגישה ביחס לנושא של שימור פוריות". על פי חרותי, וממחקרי העבר עולה שנשים צעירות שאובחנו עם סרטן פגיעות יותר לנושא ומביעות תחושות שליליות חזקות יותר לגבי האפשרות של איבוד הפוריות.
גם כעת, כמו בכל תחום חדש, מדגישים החוקרים כי עבודה רבה לפניהם. בינתיים, נותר לרובנו רק לתהות מה רצו קרובינו שהלכו לעולמם ומה אנחנו היינו מחליטים בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית.
בשנת 2003 נקבע בחוק כי רק בת זוג של המת תוכל להשתמש בחומר הגנטי שהקפיא בן זוגה או שנשאב ממנו לאחר מותו. בשנים האחרונות עשרות הורים של חללי צה"ל מבקשים לעשות שימוש בזרע של בניהם שנפלו ולהביא לעצמם נכד מהבן החייל שנהרג. בשנת 2016 אישר בית המשפט להוריו של החייל עמרי שחר ז"ל, לאחר מאבק משפטי ארוך, להשתמש בזרע שנשאב ממנו לאחר מותו.