משמרות ארוכות - סכנה למטופלים? הרופאים המתמחים פתחו במאבק לקיצור משך התורנויות בבתי החולים, בטענה כי משמרות של 26 שעות ברציפות עלולות לסכן את החולים. בפרויקט מיוחד של חדשות 2 Online תיעדו השבוע שני מתמחים את השעות הארוכות בבית החולים. החלטנו לבדוק איך נראית משמרת של 26 שעות - מהצד השני.
לעדכונים נוספים ולהעברת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"לפני שנה, בתי הגדולה התייבשה ונאלצנו להגיע למיון, היא הייתה עם חום ממש גבוה והיה שם בחור צעיר נורא שהבנו שהוא מתמחה", מספרת טל מאריאל. "דיברנו איתו וראינו שהוא ממש התקשה לדבר, לא הצליח להוציא מילים מהפה והעיניים שלו היו אדומות. הדיבור שלו היה משובש כאילו הוא חולה, הוא לא הצליח לבלוע את הרוק אפילו".
טל מספרת שהוא היה עד כדי כך עייף שאפילו לא הצליח לעמוד: "הוא לא היה יכול יותר ופשוט התיישב על הכיסא. לא אשכח את זה בחיים. הוא היה הרוג מעייפות ואמר לנו 'אני מצטער שאני יושב, אני פשוט מת מעייפות'. ריחמנו עליו והיינו בהלם, המילים פשוט נתקעו לו".
"נראה שהמתמחים רק רוצים לגמור עם הטיפול, אבל אפשר להבין אותם"
דן מרעננה מספר כי בזמן ששהה שעות ארוכות בחדר המיון בבית החולים, היה עומס גדול מאוד - והמתמחה שהופקדה לטפל בו הייתה עסוקה עד מעל לראש: "הייתה לי בחילה וקראתי לה, לא ידעתי מה לעשות, היא לא התייחסה אליי ובאה רק לאחר שקראתי לה מספר פעמים. ראיתי כמה היא בלחץ ולמרות היחס שלו זכיתי, הבנתי אותה".
"במקרה אחר, כשאשתי הייתה במיון, היה שם מתמחה שלמרות כל הלחץ מסביב פשוט ישב איתנו והסביר לנו בפירוט מה קורה, הוא ענה לנו על כל השאלות וגם סיפק כמה וכמה פתרונות יצירתיים", מספר דן. "הוא דווקא היה נראה עירני, ככל הנראה שבדיוק התחיל את המשמרת".
"הגעתי למיון אחרי התקף אפילפטי, חלק מהמתמחים כבר היו אדישים, הם לא ענו לשאלות שלי ועשו מה שהם צריכים לפי הספר", מתארת הדר מפתח תקווה. "אמנם סבלתי מכך, אבל אני חושבת שהמתמחים באמת זוכים ליחס בלתי הוגן. הם לא מצליחים לתפקד ובגלל זה היחס שלהם הוא כזה, והם חסרי סבלנות שרק רוצים לגמור עם זה".
"המתמחים מנסים הכל, אבל יש תחושה של כאוס"
"המתמחים שטיפלו בי היו מאוד נחמדים אבל באמת היה ניתן לראות עליהם את העייפות ואת חוסר האנרגיה לטפל במהירות במי שצריך טיפול דחוף. למרות העייפות, הם עשו את זה בכל זאת", מספר יובל מאריאל. "המתמחים ענו על כל השאלות לגבי מצבי ורק השחרור מהמיון לקח מלא זמן כי לא היה למתמחים זמן למלא את טופס השחרור".
"הגענו בעשר בלילה למיון לאחר תאונת דרכים עם אופנוע, בן הזוג שלי נפצע קל מאוד בחזה, אך כשהגענו למיון לא היה בכלל עם מי לדבר", מספרת שירי מתל אביב. "הפרמדיקים העבירו אותו מהאלונקה למיון - ומשם ישבנו וחיכינו. לא הסתכלו על התיק, שאלו מלא שאלות וחיכינו מלא זמן לבדיקות".
"היה מתמחה אורטופדיה שהגיע לשם והיה ממש לא נחמד. ראו שאין לו עצבים להיות שם וזה לא מעניין אותו, כולם נראו שם עייפים, זה גם היה נורא מאוחר", היא מספרת. "אחת המתמחות סיפרה למתמחה אחרת שהיא ערה כבר 20 שעות והיא הולכת לישון כבר, ההרגשה כשאת נמצאת במיון זה שאת נמצאת בכאוס ושאת לא מעניינת אף אחד. זה ברור שהם עייפים אבל עדיין נורא קשה לקבל טיפול".
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il