אירועי השלג החזקים והמקיפים ביותר שחווינו בישראל נרשמו בפברואר. שתי הדוגמאות הבולטות הן פברואר 1950, אז ירד שלג בתל אביב וכמעט בכל חלקי הארץ, ו-9 בפברואר 1992, בו היינו עדים לשלג נרחב בטבריה עילית ובגליל התחתון.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
השנה אנחנו מדברים כבר על אירוע שלג שני מסוגו, אבל גם דברים כאלה כבר ראינו, ותמיד יש לנו שנה מתחרה (1991/1992), שלעומתה כל מה שקורה עכשיו מחוויר. עם זאת, הפעם יש סיכוי שהשלג יגיע למקומות שגובהם פחות מ-500 מטרים, שזה דבר די נדיר. זה גם קרה גם בינואר, כך ששני אירועי השלג השנה מצטיינים בקור קיצוני יחסית וזה חריג.
צריך להדגיש כי שנה גשומה וסוערת ממש לא מעידה על מה שצפוי לנו בשנה אחריה. רק ניזכר בשנה שעברה, בה נרשמה הבצורה החריפה בתולדות המדינה. השנה, על פי הצפי, אנחנו כבר מתקרבים לכמות השנתית.
מה כן אפשר ללמוד ממזג האוויר הסוער ששוב פוקד אותנו? גם השנה, ובשנה שעברה ראינו את זה עוד יותר, היו הפוגות גדולות בין גשם לגשם. אנחנו כמעט שוכחים שבינואר, בעיצומו של החורף, לא ירדו גשמים במשך שלושה שבועות רצופים וחווינו טמפרטורות גבוהות. זה קרה בעבר, אבל בשנים האחרונות זה קורה יותר. זה הופך להיות מרכיב בולט, וזה חלק מהשינוי האקלימי.
אקלים הים התיכון נע בין אזור ממוזג ומדברי. לכן, מכיוון שאנחנו על הגבול, כל תנודה בתחום מזג האוויר גורמת לכך שאחד המשטרים הללו משתלט עלינו לתקופה מסוימת. בשנים האחרונות זה קורה יותר וזה מראה שהגורם המדברי משתלט יותר על הכיוון שלנו, ויש מחקרים שמראים שזו המגמה.
מדובר בנתון מטריד, כיוון שהמשמעות היא שניפגע בכמות המים והחקלאים ייאלצו להשקות את השדות גם בחורף. מצד שני, שתי הסערות השנה מעידות שבכל זאת מנגנונים שמביאים אוויר קר ממקומות מרוחקים ממשיכים לעבוד, ואף אולי יותר טוב. שני הדברים הסותרים הללו הם תוצאה אפשרית של התחממות גלובלית.
ד"ר ברוך זיו הוא מומחה לאקלים באוניברסיטה הפתוחה