"בפעם הראשונה שהציעו לי בכלל לשחק את השוטר אזולאי, הייתה בהלה גדולה מאוד", מודה מוני מושונוב שמשחק את "השוטר אזולאי" בהצגה החדשה של הבימה. "אמרתי מה פתאום! יש כבר את הסרט, והסרט זו אמנות בפני עצמה. למה להתחיל? האם מותר להעביר את המונה ליזה מציור לבלט?".
אולי זה לא מונה ליזה, אבל "השוטר אזולאי" היא אחת הקלאסיקות הגדולות בתרבות שלנו. סיפורו של השוטר טוב הלב אך הלא ממש מוצלח. מתצוגות המשחק הטובות ביותר שנראו בקולנוע הישראלי אי פעם. איך אפשר לחקות בכלל את שייקה אופיר?
"לא ראיתי את הסרט פעם אחר פעם כדי לחקות אותו", מספר מושונוב. "ראיתי אותו פעם אחת לפני החזרות. אני לא מנסה לחקות כל רגע בסרט, אני מנסה לחקות את אברהם אזולאי".
במתפרה שחזרו את התלבושות מהסרט
בניגוד להצגות אחרות, כאן כמעט כל אחד במדינה ראה את המקור וזוכר את הדיאלוגים. האם אפשר להוסיף רובד חדש לסרט המיתולוגי? בהצגה בניגוד לסרט, השחקנים שרים את הבלדה המפורסמת. יש עוד חידושים, אבל הרעיון הוא להעביר כמה שיותר מהתסריט המקורי והמופלא של אפרים קישון: במתפרה של הבימה עבדו על פי התלבושות בסרט, והתפאורה ניסתה להזכיר לנו את יפו של 1971.
גם גבי עמרני חוזר ל-1971. בסרט של קישון הוא משחק את התימני. העבריינים ביפו ביימו שוד כדי שהשוטר יתפוס את הפושע ולא יפוטר מהמשטרה. "כמה?", שואל עמרני שאנחנו מזכירים לו שכבר עברו 38 שנים מאז הסרט. "לא חשבתי על זה!". עמרני כבר בן 75, בחזרות הוא סיפר לשחקנים קצת חוויות מהסרט: "זה בדיוק אותו דבר. הייתי צריך להסביר להם שזה מה שרצה קישון".
האתגר האמיתי היה הדמעה של אזולאי בסוף הסרט. פעם אחר פעם מנסה מושונוב לשחזר במשהו את הסצנה המרגשת. "אני לא יכול להיות שייקה אופיר", הוא אומר באומץ. "אני רוצה שהקהל ייהנה מההצגה וישכח לרגע שהיה סרט. לרגע אחד זה אפשרי".