"התנ"ך של הסטנדאפיסטים נכתב פה" - כך חתם הקומיקאי שמואל וילוז'ני את המופע המיוחד, בו הקריא את ספרו החדש של הסופר דויד גרוסמן, "סוס אחד נכנס לבר". זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, ולא במקרה. עלילת הספר מתרחשת כולה על במת מועדון סטנדאפ בנתניה, ומגוללת את דרכו של דובל'ה ג'י מול אור הזרקורים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
במדיטק בחולון החליטו להרים מופע מיוחד לכבוד גרוסמן והספר בהשתתפות כמה מהמאסטרים של הז'אנר. "מעולם לא הייתי בהופעת סטנדאפ, חוץ מאלה שראיתי בטלוויזיה", מספר גרוסמן, שמעיד על עצמו כי לפני כתיבת כל ספר הוא בדרך כלל עורך תחקיר מעמיק וממושך, "הייתה לי הרגשה שאני יודע את זה". גרוסמן מספר שאת הדמויות שלו הוא תופס דרך הגוף. "אני צריך לדעת איך הוא מרגיש בתוך הגוף שלו, כשהוא מנסה לעמוד על הידיים ונופל". את הנושא המפתיע של הספר הוא מסביר בכך ש"מעניין אותי לכתוב על דברים שונים ממני, את עצמי אני מכיר מספיק טוב".
בערך כל שלוש שנים יוצא ה"גרוסמן החדש" ממרתף הבית במבשרת ציון. תמיד סיפור ישראלי עד העצם. ובכל זאת תורגם כבר ל-40 שפות. "אני לא מאמין שספרים יכולים לעצור כדורים או טילים, אבל אני יודע שאני תמיד כותב על נושאים שמפחידים אותי, כאלה שיש בהם חומר נפץ פנימי בשבילי. חומר הנפץ בשביל אישה בורחת מבשורה היה החרדה לו (לאורי). הוא לא נכתב מתחושה מאגית, אלא שהיה לי רצון עז להיות עם אורי כמה שאני יכול מרגע שהוא התגייס לצבא, אז התחלתי לכתוב".
בקיץ 2006, אחרי שלוש שנות כתיבה, הספר עוד לא היה גמור. שלושה שבועות וחצי למלחמה קראו עמוס עוז א.ב יהושוע וגרוסמן להסכים להפסקת אש. המלחמה נמשכה והורחבה ויומיים לפני שנגמרה לובשי המדים נקשו על דלת הבית. הבשורה השיגה את משפחת גרוסמן. ולמרות זאת גרוסמן המשיך עם פעילותו הפוליטית: "אדוני ראש הממשלה" אמר מעל במה בנובמבר 2006 חודשים ספורים אחרי האובדן בנואם שהופנה לראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, "אני לא אומר את הדברים האלה מתוך רגשות של זעם נקם חיכיתי די כדי שלא להגיב מתוך דחף של רגע. אתה לא תוכל לפתור את דבריי הערב בכך שאין אדם נתפס בשעת צערו. ודאי שאני שרוי בצער, אבל יותר משאני כועס כואב לי. כואבת לי הארץ הזאת, ומה שאתה וחבריך מעוללים לה".
בהומור ארסי ננוחם.
"גם אבות שכולים צוחקים. כשאני חושב על אורי, בני, הדבר הראשון שאני חושב עליו זה כמה הוא היה מצחיק וכמה הוא היה צוחק מכל מיני דברים שקורים", מספר גרוסמן על בנו. במהלך הסטנדאפ של דובל'ה ג'י בסיפורו של גרוסמן, הקהל נוטש, כי הסטנדאפיסט מתחיל לדלל את מינון הבדיחות ומתחיל לדבר על משהו שכואב לו. הסטנדאפיסט שמואל וילוז'ני מזדהה לגמרי: "אנשים רוצים שתצחיק אותי, רוצים אסקפיזם, רוצים לשכוח ואותי זה מרגיז. כולם רוצים להיות נאהבים ופופולאריים, אבל אז יש לך את הדבר הזה שבוער בך וזה הסטנאפיסט האמיתי".
"בואו לא נהיה כבדים עם הקטע הזה של לוויות", מקריא הסופר מתוך אחד העמודים, "איך אומרים? ולא תהיה למוות ממשלה? צודקים. חבל רק שקואליציה יש לו תמיד". בתחום הזה גרוסמן לא החליף את דעתו. הוא עדיין לא התייאש שמשהו ישתנה כאן ובינתיים הוא מרשה לעצמו להשתחרר.