על דבר אחד שרית שחר לא מתנצלת, גם לא ביום הכיפורים - על מי שהיא. שחר, בת 40 מקיבוץ רמת השופט, מוגדרת כבעלת צרכים מיוחדים. בסרטון שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה היא מספרת על הקשיים שחוותה ועל המאבק שלה להרגיש כמו כולם. "אני לא אתן לאף אחד לראות אותי כשקופה", היא אומרת. "לא אסתום את הפה, דעתי חשובה ואשמיע את קולי".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
לפני כחצי שנה, אחרי שכנועים רבים מצד חברתה, אזרה שחר אומץ ועלתה על הבמה בערב "פואטרי סלאם" (שירה מדוברת) בקיבוץ. על הבמה היא פתחה את הכל. אחרי התגובות המחזקות שקיבלה, הצטלמה בסטודיו של ישראל שורצברג כשהיא מקריאה את הטקסט - והעלתה את הסרטון לפייסבוק, מה שגרר עוד תגובות אוהדות ושיתופים.
"היי, אני שרית, ואני מוגדרת כבעלת צרכים מיוחדים", פותחת שחר את הסרטון. "יעני מוגבלת, ולכן אני אמורה להיות שונה מכם. אל תתייחסו אליי כמוגבלת, אני שווה בין שווים, אפילו יותר".
בעוקצנות וברגישות שחר ממשיכה לשתף בתחושותיה. "כן יש לי לב וכן יש לי רגשות", אמרה. "אני שמחה ומאושרת עם מי שאני, אני אוהבת את מה שאני, את מי שאני. את הגוף שלי, את המוח המהמם שלי. למרות ובגלל שאני מוגבלת. בקיצור - מושלמת".
גוש בבטן
השחרור הזה מול חברי הקיבוץ ומול המצלמה לא היה לה פשוט. "זה היה כמו גוש שישב אצלי בבטן הרבה שנים ופתחתי אותו", סיפרה שחר לחדשות 2 Online. "ברגע שעשיתי את זה הרגשתי שהגוש משתחרר. הרגשתי שהורדתי עול שישב והכביד עלי".
גם התגובות עשו לה טוב. "מאז הסרטון אני עפה על עצמי", היא אומרת. "גם העובדה שעשיתי את הסרטון וגם התגובות המהממות שקיבלתי - אני פשוט אומרת לעצמי 'וואלה, איזה כיף'".
לשחר יש מסר לכל מי שמרגיש שדווקא בגלל השונות הוא מרגיש צורך להתנצל. "לא צריך לשתוק יותר", אמרה. "לא צריך להתנצל או להרגיש שבגלל שאתה או אני כאלה צריך להיות שקופים. להיפך, צריך לפתוח את זה ולהרגיש שאנחנו לפעמים אפילו הרבה יותר טובים מהאחרים".