הסופר וחתן פרס ישראל לספרות אהרן אפלפלד הלך לעולמו לפנות בוקר (חמישי) בגיל 85. אפלפלד פרסם 43 ספרים במהלך חייו ונחשב לאחד מהסופרים החשובים ביותר בישראל. ספריו תורגמו למעל 30 שפות והוא נודע בשל כתיבתו הייחודית העוסקת רבות בשואת יהודי אירופה ובאירועים שקדמו לה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לפייסבוק של החדשות
בשנת 1983 זכה אפלפלד בפרס ישראל לספרות יפה ובשנים לאחר מכן זכה בפרסים רבים: פרס ברנר, פרס מילוא, פרס אוסישקין, פרס מדיסיס הצרפתי לסופר, פרס גרינזאנה האיטלקי ואות לגיון הכבוד הצרפתי.
אפלפלד נולד בז'אדובה הנמצאת כיום באוקראינה והייתה חלק ממלכת רומניה. לאחר שרומניה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית, אמו נרצחה ברחוב כשהיה רק בן 8, והוא ואביו גורשו אל הגטו.
בספרו האוטוביוגרפי "סיפור חיים" כתב אפלפלד על ילדותו: "חיינו נדחקו בחדר צר. זמן מה היינו בגטו ובתום הסתיו גורשנו". זמן קצר לאחר שהגיע למחנה העבודה בטרנסניסטריה, הופרד מאביו ולאחר מכן ברח אל היערות באוקראינה. "בימי נדודי בשדות וביערות למדתי להעדיף את היער על פני השדה הפתוח", כתב בספרו.
אחרי מחנה העבודה והשירות בצבא האדום - עלה לישראל
אפלפלד מצא מסתור בבית של אישה אוקראינית ולבסוף הצטרף לצבא האדום, שצעד לרומניה ובולגריה. משם הוא עבר דרך יוגוסלביה לאיטליה והסתתר במשך תקופה במנזר. "הזיכרון והדמיון דרו לעיתים בכפיפה אחת. באותן שנים עלומות כמו התחרו ביניהם", תיאר את שנות המלחמה. בשנת 1946 עלה אפלפלד במסגרת עליית הנוער לארץ ישראל.
לאחר שירות בצה"ל החל ללמוד לתואר ראשון ושני בספרות עברית ויידיש באוניברסיטה העברית בירושלים. החל משנת 1979 כיהן בפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. אפלפלד קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות רבות: העברית, תל אביב, בר-אילן, בית המדרש לרבנים באמריקה, ברנדייס במסצ'וסטס, ישיבה יוניברסיטי והיברו יוניון קולג'.
"כשיוצא לאור ספר של אהרון אפלפלד אוחזת בי התרגשות", כתבה רעיית הנשיא, נחמה ריבלין, בשבוע שעבר בפוסט בפייסבוק. "אם להיות ספציפית, פעם הייתי באמצע בישולים לחג וגיליתי בהאזנה לתכנית רדיו שיצא לאור ספר חדש שלו. עזבתי הכל ורצתי לחנות הספרים הקרובה לרכוש לי עותק".
עוד כתבה ריבלין: "כשאני קוראת בספריו אני כמו שומעת אותו מדבר - מספר לי בנימה רגועה ובקול שקט את סיפורו. אני חושבת שזוהי אולי תמצית הכתיבה שלו, שגם מאורעות שקרו בתקופה החשוכה באירופה, גם אם הם איומים ונוראים, הוא יודע לכתוב עליהם במין שלווה. זה לא מוריד דבר מתחושת הפלצות אבל יחד עם זאת מאפשר להקשיב לסיפור האנושי בתוך הזוועה".