ארבעה חודשים לאחר הלידה, חזרה יעל לעבוד. היא שמה את גיא הקטן במשפחתון, ואחרי שלושה שבועות, כשהיא בסוף יום עבודה בדרך לאסוף אותו בחזרה הביתה, הגיע הטלפון הנורא. "שמעתי צרחות, צרחות אימים", היא סיפרה לחדשות 2. "אמרו לי: 'הבן שלך לא נושם'. נכנסתי פנימה, ראיתי אותו שוכב על השטיח. לא רציתי לבכות בקול כי רציתי לשמוע אותו כשמצילים אותו, ולא שמעתי אותו".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מוות בעריסה הוא מוות בלתי צפוי ובלתי מוסבר, והוא סיבת המוות העיקרית של תינוקות מגיל חודש ועד שנה. ביותר מ-90% מהמקרים, התינוקות נמצאו כשהם שוכבים על בטנם. בין 50 ל-80 תינוקות נפטרים כך, בשנתם, מדי שנה בישראל. לרוב זה קורה בחורף. בתקופה הזו הסיכון גדול יותר והנתונים מדאיגים: לעומת הירידה שחלה במקרי המוות במערב, בארץ לא חלה ירידה. יותר מדי הורים לא משכיבים על הגב אלא על הבטן.
אחת אחת הן נכנסות: אמהות שאיבדו תינוקות רכים כשישנו בעריסתם הן חברות בקבוצות תמיכה של עמותת עתיד, עמותה המסייעת להורים שאיבדו את ילדיהם באופן פתאומי ונלחמת למניעת מקרים שכאלו. הן פעילות ברשת החברתית, מספרות שוב ושוב את הסיפור שלהן, מנחמות, מעודדות ומזהירות.
ליעל ואלי נולד בן אחרי 11 חודשים, ואחריו בת נוספת. גם לחברותיה, ליאת ורחלי, יש תינוקות קטנים בבית. "ילדי תרופה" הן קוראות לילדים האלו, ילדים שבזכותם מתגעגעים, אבל פחות.