כשאומרים לישראלי לדמיין בית ספר, בדרך כלל נחשוב על כסאות פלסטיק ירוקים, אבק של גירים, מסדרונות אפורים או כיתות קפואות בחורף ולוהטות בקיץ. ובכן, גם בישראל אפשר אחרת - במקרה של בתי הספר הפרטיים.
בבית הספר האמריקני באבן יהודה, למשל, תמצאו דברים שלא בטוח שאתם זוכרים מחטיבת הביניים: בריכת שחייה אולימפית, מגרש כדורגל ברמה של ליגת העל, חדר כושר מאובזר ועוד כמה דברים שלא כולם יסכימו שהם הכרחיים למען השכלה גבוהה.
בית הספר משמש בעיקר ילדים של דיפלומטים זרים, ורק מיעוט מהלומדים בו הם ישראלים. מי שבכל זאת יתעקש לשלוח לשם את ילדיו ייפרד משכר לימוד צנוע של 70 עד 100 אלף שקלים בשנה.
בית הספר של דור המנהיגים
בית הספר הפרטי חברותא שבמתחם רופין הוקם כדי למצוא את דור העתיד של המנהיגים בישראל. בבית הספר הזה לומדים פחות מ-20 תלמידים בכיתה, ובמתחם בית הספר כולו לומדים רק 90 תלמידים. גונן רייכר, מנהל בית הספר, לא מבין על מה המהומה: "מה ה'וואו' הגדול שבית ספר ייראה טוב? כולה קצת מבנים מסודרים וקצת דשא. לא גילינו את אמריקה".
סיור מעמיק יותר מגלה שלא כל בתי הספר המטופחים הם פרטיים. בית הספר הממלכתי על שם יצחק שמיר בחולון הוא בית ספר ציבורי רגיל, אך למרות זאת הוא אסתטי ומרווח. הוא הוקם לפני שלוש שנים בהשקעה נדירה של 21 מיליון שקלים.
"בית ספר כזה מביא את התלמיד בשמחה לבית הספר", אומר דרור מהרבן, מנהל בית הספר, שמסביר את היתרון בדוגמה פשוטה: "רואים את התלמידים מדלגים לבית הספר. זה מאוד משמח אותי".