ערן רז היה בעברו מפקד צוות בסיירת מטכ"ל. לאחר מכן למד תקשורת ושיחק בסרטי סטודנטים, עד שיום אחד חלה בסרטן, והצוות הרפואי הבהיר לו כי ייאלץ לשנות לגמרי את הרגלי האכילה שלו , עובדה שתאפשר לו לאכול רק שוקולד ולשתות יין. בעקבות זאת, כך הוא סיפר, גמלה בליבו ההחלטה להקים לעצמו כרם - דווקא במצפה רמון.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"גדלתי על סיפוריה של סבתי רחל", סיפר ערן. "באחת השבתות שבהן שבתי הבייתה מבית הספר לקצינים, בישרו לי כי עליי ללכת ולהיפרד ממנה, כי הגיע הזמן", הוסיף. "כששאלתי אותה מה היא מצפה ממני, היא השיבה: 'ערן, צריך להמשיך ולבנות את הארץ'. היום, 25 שנים אחרי - אני ממשיך את מורשתה", אמר.
לאחר מכן, החליט ערן להעביר את משפחתו מתל אביב למצפה רמון כדי לממש את צוואת סבתו המנוחה. "הצבתי לעצמי מטרה וביצעתי אותה, למרות שידעתי שיהיו קשיים בדרך", ציין ערן. ואכן, כך היה. מהר מאוד התחוור לערן, שהוא בא לנגב בעיקר כדי להילחם. הקצין, יוצא יחידה מובחרת שחשב שמלחמותיו הסתיימו - נאלץ לשוב אליהן.
"התברר לי שאני יושב על ציר מבריחים", סיפר. "סחורות עברו ממצרים לישראל והבדואים ניסו לשבור אותי בכך שחיבלו ברכושי ברמה יום-יומית". מתברר, כי הקרב עם הבדואים היה רק מהלך הפתיחה. אחר כך באו הנחיות והוראות משרדי הממשלה השונים, ממינהל מקרקעי ישראל ועד למשרד המשפטים. "אם פעם היה צריך להתעסק עם פוגרומים", אמר ערן בכאב, "היום ההתעסקות של היזם והמתיישב היא ביורוקרטיה", הוסיף.
"אינני מבקש דבר חוץ מליישב את הנגב"
לאחר ארבע שנות מאבק בביורוקרטיה ובבדואים - קיבל ערן אישור למאה דונמים של כרמים. משראו כי טוב, הצטרפו אליו עוד 22 משפחות ממצפה רמון. כעת, קיימים במצפה רמון כבר למעלה מ-500 דונמים של כרמים - וזו רק ההתחלה. "לפעמים אני יושב פה ושומע ברדיו דיווחי תנועה", אמר ערן, והוסיף בחיוך: "לפעמים אני אומר לעצמי: 'וואו, אני פה - ויש אנשים בארץ שתקועים בפקק'. זאת איכות החיים שאני מחפש".
עם זאת, לערן יש עוד חלום אחד: תיירות. כזו שתארח, תאהב את הנוף ותאכל את מה שהאזור מניב. העניין הוא שהזמן לקבלת היתר לבנות בית או צימר הוא ממושך. הההערכה: 15 שנים וצפונה. "אני לא מבקש שום דבר מהמדינה", אמר. "פשוט תנו לי לעבוד. תנו לי ליישב את הנגב", סיכם.