לפני שנה הרגישה דנה (שם בדוי) שעולמה חרב עליה, שרק אם תפגע בעצמה היא תוכל לשים סוף להשפלה ולתחושות הקשות שלא עזבו אותה. מי שהייתה עד אז נערה פעילה חברתית ומלאת חיים, הסתגרה בעצמה ונכנסה לדיכאון. והכול בגלל תמונה אחת.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לרגע אחד לא חשבה דנה שאותה תמונה אינטימית, שאותה שלחה בתום לב לבן זוגה - הבן אדם עליו סמכה יותר מכל - תופץ כמה חודשים לאחר מכן כנקמה בין אלפי משתמשי "ווטסאפ".
נערות שהחשיבה לחברותיה צחקו עליה וכינו אותה בשמות גנאי. אחרים פשוט ניתקו איתה קשר, ודנה חוותה התמוטטות נפשית. אמה גילתה את הסוד שייסר את בתה, רק כשזו הייתה על סף משבר עמוק, ניסתה לחתוך את עצמה והובהלה למיון בבית חולים פסיכיאטרי. "מי היה מאמין שזה יקרה לה? ילדה כל כך מוכשרת מבית טוב שצריכה עכשיו לשקם את עצמה מאפס", מספרת בתדהמה קרובת משפחתה.
"ההורים לא מזהים את המצוקה"
ודנה ממש לא היחידה. לתחושותיה שותפים עוד ילדים ובני נוער רבים ברחבי הארץ - שהופכים מושא ללעג ברשתות החברתיות השונות. בעידן של בריונות רשת, שניות בודדות מפרידות בין תמונה באלבום הפרטי לחרם שמוביל לצלקות נפשיות, שייתכן ולא יגלידו לעולם.
פסיכיאטרים רבים עמם שוחחנו מצביעים בין היתר על הרשתות החברתיות כטריגר שגורם לאותם צעירים לאבד שמחת החיים, לפתח מחשבות אובדניות, לפגוע בעצמם באמצעות חיתוך ורידים ובשיטות אחרות. ההורים, מסבירים המומחים, לא מזהים פעמים רבות את המצוקה, אלא רק כשמאוחר מדי.
תמונת המצב לא מעודדת. מבדיקה שערכנו, המחלקות לאשפוז נוער בבתי החולים הפסיכיאטריים עמוסות מאי פעם. באחד מהם, מספרים בצער, נאלצו לדחות מטופלים, ובאחר שולחים בני נוער מדי פעם לבתיהם במהלך השבוע, בשל מחסור במיטות אשפוז. ולא רק בבתי החולים מדווחים על הפניות ההולכות ומתרבות.
לא זוכרים עומס כזה 22 שנה
במרכז לבריאות הנפש בנס ציונה כבר הפנו לא אחת בני נוער למוסדות אחרים בשל עומס, ומצביעים על שיא של כל הזמנים בישראל, מבחינת כמות פניות ואשפוזים. 30 מיטות נוער עומדות במרכז בנס ציונה, אבל לא תמצאו אף אחת מהן ריקה. רק יותר מטופלים ממקום פנוי. "אני לא זוכרת ב-22 שנים שאני עובדת בתחום כזה עומס, זה נדיר", מעידה ד"ר רחל בלומנזון, מנהלת מחלקת נוער במרכז.
"אנחנו עדים לתופעה מתמשכת של התנכלויות חברתיות ברשתות, מה שלא היה פעם. יש הרבה פניות, בעיקר בכיוונים אובדניים של ילדים שהיו קורבן לחרם במסגרת המדיה החדשה", היא מציינת. "יש גם בני נוער שמתאבדים, אבל זה בקצה. הרשתות החברתיות הופכות את החרם המסורתי להרבה יותר קל וזמין לביצוע". על מרבית המקרים, היא מדגישה, הציבור כלל לא שומע, במיוחד במגזר הערבי, שם, לדבריה, קשר השתיקה חזק עוד יותר.
אלימות ובריונות ברשת מוגדרת כפעילות תוקפנית, מכוונת וגלויה שמטרתה לפגוע באדם אחר באמצעות האינטרנט ובאמצעי תקשורת נוספים. בין דרכי הביטוי המוכרות ביותר של אלימות באינטרנט בקרב בני נוער: הטרדה, השמצה והפצת סיפורים כוזבים, התחזות, והולכת שולל שכוללת חשיפת מידע אינטימי.
על פי סקר עדכני של איגוד האינטרנט הישראלי, אחד מכל שלושה נשאלים נתקל בתופעה של בריונות בפייסבוק או ברשת חברתית אחרת בשנה האחרונה. 81% מהישראלים סבורים כי הרשת היא מקום לא בטוח עבור ילדים ובני-נוער.
דוגמא לאחד המקרים, שהסתיים בצורה טרגית אירע ב-4 בינואר 2011. דודאל מזרחי בן ה-15 ממעלה אדומים שם קץ לחייו, בעקבות התעללויות בפייסבוק מצד תלמידים בכיתה. המקרה אירע לאחר שחבריו ברשת החברתית גידפו אותו בהודעות, אליהן נחשפה גם אמו, לימור מזרחי.
מאז, היא מקדישה הרבה מזמנה בהרצאות לבני נוער, הורים, רכזים בתנועות נוער, ופסיכיאטרים בנושא: "לפני שבועיים הייתה בהרצאה ושבע בנות מכיתה אחת העידו על תוקפנות מילולית מצד בנים, צחקו עליהן שהן 'המאפיה הרוסית'. מיד לקחתי אותן למחנכת ואמרתי להן שעליהן לשבור את קשר השתיקה ולדווח להוריהן על מה שקרה". היא מציינת כי התופעה נמצאת בכל רגע נתון בכל הארץ.
"הפייסבוק והסמארטפונים הפכו להיות מעין איברים נוספים בגוף של הילדים, משהו שהם לא יכולים לחיות בלעדיו וטיב החיים השתנה מחיים ממשיים לווירטואליים", קובעת ד"ר לואיסה בולוביק, מנהלת מחלקת נוער סגורה בבית החולים גהה.
שלא כמו החרמות ה"מסורתיים", בכיתה או בשכבה, ילדים ובני נוער מתמודדים היום עם תפוצה אדירה של העברת מסרים לכמות גדולה הרבה יותר של משתמשים, ב"ווטסאפ" למשל. "זה מוביל לעלייה דרמטית בצורך לטיפול נפשי", מסבירה ד"ר בולוביק.
שולחים ילדים הביתה כי אין מקום במחלקה
כמו פסיכיאטרים נוספים עמם שוחחנו, גם ד"ר בולוביק סבורה שאין דרך אחת לטיפול בתופעות המדאיגות הללו: "אנחנו קודם כל מדברים עם הנער או הנערה על הסיבות, איך זה קרה, מנסים להוריד מהחשיבות אותה הם מייחסים לאירוע, ובעיקר להרגיע".
בשל בעיות תקציביות ומספר מיטות אשפוז מוגבל, נאלצים בגהה לשלוח ילדים ובני נוער לביתם באמצע השבוע, כדי לקלוט עוד מאושפזים. "זה מבלבל אותם מאוד ושובר תכניות טיפוליות, אבל אין מה לעשות. אם היו יותר מיטות היינו משאירים אותם במחלקה", מבהירים בבית החולים.
ד"ר יעל סגל, מומחית בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר במרכז ד"ר טל, מסכימה שהרשתות החברתיות הפכו, לצד היתרונות, למקום פגיע וחשוף יותר עבור כולם, ובמיוחד לדור הצעיר. כך לדוגמה, היא נזכרת באירוע בו נער פרסם פוסט בפייסבוק שהסתיים באשפוז שתי בנות מהשכבה שלו ובניסיון התאבדות של נערה נוספת. הסיבה: הוא כתב שהן 'זורמות'. "הן נכנסו למצב של פוסט-טראומה, וזה פשוט יצא מכל פרופורציה", היא מספרת.
לעצור את הטירוף הזה עכשיו!
ומה הפתרון? אין כזה, לפחות לא קסם. המומחים לתחום מצביעים על סיבות נוספות כמובן מלבד הרשתות החברתיות שעלולות להחריף את המצב: תחושות ניכור, רגשי נחיתות בשל הבדלי מעמדות וכן, ניתוק בין הילדים להוריהם.
"לא תמיד אמא ואבא נגישים לרשתות האלה, שהפכו חלק אינטגרלי מחיי הילדים, ואין להם מושג מה עובר עליהם, עם אילו קשיים הם מתמודדים. כך שהם מפספסים לפעמים את תמרורי האזהרה", מסכמת ד"ר בולוביק.
"מישהו צריך להרים את הכפפה ולעצור את הטירוף הזה עכשיו!", קורא קרוב משפחתה של דנה, שעדיין מתקשה לחזור לעצמה, ומטופלת בתרופות. "אני מקווה שההורים ישימו לב לסימנים ויזהו את המצוקה לפני שילד נוסף יתאבד, או יפגע בעצמו בצורה טרגית אחרת".
תגובת משרד הבריאות:
"אכן ישנו עומס בבתי החולים הפסיכיאטריים במחלקות אשפוז קטינים. לשם טיפול במצב זה ושיפור המצב, משרד הבריאות נקט בפעולות הבאות: במסגרת תוכנית תלת שנתית לתוספת מיטות בבתי החולים בארץ, תתווסף מחלקת נוער בבית החולים שיבא תל השומר - 12 מיטות, תוספת מיטות בצפון - 12 מיטות, תוספת מיטות בדרום - 6 מיטות".
"לאחרונה נפתחו מרפאות רבות בקהילה לטיפול בילדים ונוער, על מנת לתת להם מענה טיפולי ולהקל על עומס האשפוז במחלקות".