ל', תלמיד כיתה ג', מפחד ללכת לבית הספר – בגלל אחד מחבריו לכיתה. "הוא מחליט, הוא הבוס", מסבירה אמו. "סגנית המנהל שחררה את הידיים של הילד הזה מהגרון של הבן שלי, והילד אמר לי: 'תקשיבי, אמא, הוא אמר שהוא ישלח אותי לבית חולים. 'לא אמא שלך תעזור ולא המנהלת, אתה יכול לדבר ולהגיד מה שאתה רוצה, זה לא יעזור לך''".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בפגישה עם המנהלת ביקשה האם ליווי צמוד לבנה, שאפילו לשירותים לא יילך לבדו. כמו תמיד, הבטיחו לה שיהיה בסדר. "נגיע להחלטה איך אנחנו נותנים לל' תחושת הגנה שיש מישהו שמלווה אותו. אולי נצמיד לו בוגר מכיתה ו' שיהיה צמוד אליו, שירגיש בטוח", הציעה המנהלת. האם השיבה באופן ברור: "אני לא רוצה בוגר מכיתה ו'. אני לא מקריבה את הבן שלי. תחתמו לי ששערה לא תיפגע לו, אני מאוד דואגת. אל תגידו שלא הזהרתי – הילד הזה מסוגל להרוג".
"אמרתי לבן שלי: 'הכל בסדר, תהיה רגוע – אתה מוגן'", היא מספרת. "למחרת התקשרו לספר לי שהוא נפל, ואחרי כמה דקות התקשרו שוב לומר לי להגיע בדחיפות כי מזמינים אמבולנס, הוא לא יכול להזיז את הרגל", היא מספרת בדמעות. "הרגשתי שבגדתי בו".
"תופעת האלימות מתרחשת בכל בית ספר וכמעט בכל כיתה", מבהירה ד"ר אנאבלה שקד ממכון אדלר. "40% מהילדים חווים בעיית אלימות בבית הספר, ו-100% מהילדים עדים לכך". אף ילד לא נולד אלים, ואין ילד רע – יש ילד שרע לו. ילד שהסביבה שלו לא מספקת את צרכיו, הרגשיים או הגופניים, ילד שקשה לו בבית, שלא מקבל טיפול מתאים, שנמצא במסגרת שאינה מתאימה. פעמים רבות הילדים בכיתה שלו או בסביבה שלו משלמים מחיר.
"המורה לאנגלית אמרה לי לא לזוז מהמקום, ואז הוא לקח לי את כל הציוד וזרק אותו. הלכתי אליה ואמרתי לה. היא אמרה לי לשבת, וכשחזרתי למקום הוא זרק לי את התיק לתוך הפח", מספרת ב' על תלמיד שהפגין כלפיה אלימות. "אמא שלי הגיעה, והוא נתן לי בעיטה בראש. הוא מרביץ גם למורה, היא מפחדת ממנו. כל פעם שזה קורה אני בוכה".
"הוא נכנס לכיתה ועולה על חלונות, קופץ משולחנות, זורק קלמרים של ילדים, מרים שולחנות, מרביץ למורים. הוא גם מקלל את המורה", מפרטת ב'. אביה, א', מוסיף: "ידוע לנו שלהורים המליצו על מסגרות חינוכיות שמתאימות לו יותר, אבל הם כמובן התנגדו. האפשרות היחידה שלנו זה להוציא את הילדה מבית הספר ולהעביר אותה למוסד אחר – אבל זה הדבר הכי לא הוגן שיש".
ד"ר שקד מסכימה. "לבית הספר אין סמכות לומר 'הילד הזה לא ילמד כאן'. הם לא מקבלים גיבוי ממשרד החינוך. למערכת חד משמעית אין הכלים להתמודד עם הבעיה הזו, ויש משבר אמון מאוד קשה, ההורים חסרי אונים: הם חייבים לשלוח את הילדים לבתי הספר, אבל הם לא בטוחים שהמקום הזה בטוח לילדים שלהם".
"יש מעט מאוד יועצות, וכשיש מספר השעות שלהן מאוד מצומצם", מוסיף אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך. "אין מספיק פסיכולוגים בתוך המערכת. למורים אין כלים לדבר זה, הם לא יודעים להתמודד עם זה והם צריכים סיוע רחב יותר של קהילה שלמה של אנשי מקצוע".
לא קל להורים לחשוף מקרי אלימות: הם יכולים להסתבך עם מנהל בית הספר, עם הרשות המקומית ששמה הטוב נפגע או עם ההורים של הילד האלים. אחרי שלילך קובה, פסיכולוגית חברתית, עברה את זה בעצמה, היא פתחה קבוצת פייסבוק, "עמותת הורים נגד אלימות" – והסיפורים התחילו לזרום. "ידיים שבורות, אגרוף במפתח הלב, כיסא על הראש – כל הדברים האלה מגיעים אליי בתקופה האחרונה", היא משתפת. "באחד המקרים ההורים אמרו לי שהבנות שלהם סיגלו התנהגות של נשים מוכות: הן סופגות את המכות, מרכינות את הראש וכבר לא משתפות את ההורים".
האלימות לא קורית בוואקום: האקלים סוער, וגם לצוותים החינוכיים יש יד בדבר. "הילדה שלי וילדה נוספת פטפטו במהלך שיעור, וכעונש המורה הודיעה להן שלא יאכלו מעוגת יום הולדת שהביאה ילדה אחרת בכיתה", מספרת א', אם לילדה בכיתה ב'. "המורה הניחה מולן את העוגה, ואמרה שאסור להן לגעת בה – והן לא התאפקו ונגסו בה. כעונש, היא לקחה אותן לפח והכריחה אותן לירוק את העוגה".
"שלחתי למורה הודעה וביקשתי לדבר איתה", ממשיכה א'. "לקח לה מספר ימים לחזור אליי, והיא אמרה לי חד משמעית שזה לא עונש שהיא לא הייתה מענישה בו את הילדים שלה. מבחינתה זה נורמלי לחלוטין. היא דרשה ממני לשלוח לה צילומי מסך מקבוצת הוואטסאפ של האמהות, כדי לראות מה האמהות אומרות עליה – ואמרה לי שאם לא אעשה את זה, 'זה אומר שאין בינינו אמון, וזה ישתקף במהלך השנה'".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "משרד החינוך מוביל מדיניות ברורה לטיפול במקרים של אלימות בבתי הספר. שלושת המקרים מלווים ומטופלים. יצוין כי שלושה מקרים אינם מצביעים על מגמת עלייה באלימות".