לתושבי שכונות קו התפר בירושלים ששולחים את ילדיהם אל הגנים מדי יום מתווספת דאגה נוספת לדאגות הרגילות של כל הורה ממוצע: בגנים, שסמוכים לשכונות עיסאוויה, שועפט ולאזור גבעת התחמושת ושייח' ג'ראח, לא מוצבים מאבטחים מתחילת השנה ונראה כי גם לא יוצבו. הסיבה: העדר כסף וזריקת אחריות בין עיריית ירושלים לממשלה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"התחושות שלנו קשות ואנחנו ממש מפחדים", מספרת לחדשות 2 Online מיכל אלנתן, אם לשני ילדים בגנים בגבעה הצרפתית. "כל יום כשאנחנו שמים את הילדים אנחנו מפחדים מחדש. הגנים קרובים לעיסאוויה ולשאר השכונות, והאמת העצובה היא שממש בקלות אפשר לחדור אליהם בלי שאף אחד יעצור את מי שירצה להיכנס. חייבים לשים לזה סוף, אבל אנחנו לא מקבלים תשובות מאף אחד", היא אומרת.
גם אנה, אם לילד בגן בשכונת הגבעה הצרפתית, בעיקר חוששת מאז תחילת השנה. "אנחנו נמצאים בשכונה שהיא ממש בקו התפר עם מזרח ירושלים, הילדים שמעו את היריות בפיגועים האחרונים שהיו על תוואי הרכבת הקלה", היא מספרת. "אלא שהחל מהשנה הזאת אנחנו לא מקבלים שומר בגן. יש קוד, שלפעמים עובד ולפעמים לא. לפעמים השער בכלל פתוח, ומצפים שהגננת והסייעת יעשו את הסיבוב לראות שהכל בסדר, ולפעמים המצלמה מתקלקלת והגננות מסכנות עצמן ויוצאות לראות מי שם. זו פשוט בדיחה, הן אחראיות על החינוך ולא על הביטחון".
"יש הרגשה שכל שנה אנחנו צריכים להיאבק מחדש, וזה פשוט לא הגיוני", ממשיכה אנה. "זה גן שכל קרוב למוקדים מסוכנים, שלא ברור לי איך אפשר שלא יהיה כאן מאבטח. זה המינימום שאפשר לעשות עבורנו ועבור הילדים האלה. למה רק כשקורה כאן משהו כולם מתעוררים ופועלים? בואו נבלום את זה לפני שיקרה אסון".
גם לאלי רוזנפלד, אב לילדה בגן ויו"ר המנהל הקהילתי באזור, יש בטן מלאה על הרשויות. "כל שנה זה אותו סיפור, אבל השנה המצב עוד יותר גרוע", הוא טוען. "אם בשנה שעברה העירייה החליטה שהיא נרתמת ומדי פעם מציבה פקחים על תקן מאבטחים, בשל המחסור במאבטחים שנבע מגל הטרור, השנה יש פשוט התעלמות. העירייה גם אומרת לנו בשיחות שאנחנו מנהלים איתה שהיא לא רוצה שיהיו מאבטחים שם, כי אין לה תקציב לזה. העניין הזה תמיד נופל בין הכיסאות".
המשטרה, שגם כך קורסת תחת הנטל הביטחוני בבירה, לא מחויבת לטיפול בסוגיה שכן על פי התקנות, היא אמורה לפעול רק במוסדות חינוך שבהם יש מעל 100 ילדים - והעירייה מסתתרת מאחוריה הקריטריונים הללו.
המאבטח של בית הספר בודק מדי פעם מה קורה בגן
"נוצר אבסורד - לידינו יש בית ספר שיש בו מאבטח, וכדי 'להרגיע' אותנו הוא מדי פעם הולך כמה צעדים לכיוון הגן, מסתכל שהכל בסדר וחוזר לעבודתו", מספר רוזנפלד. "מה מצפים ממנו בזמן אירוע - לעזוב את בית הספר ולבוא אל ילדי הגן? להפקיר את ילדי הגן ולהישאר בבית ספר? איך מציבים אותו בכלל בדילמה כזו?".
"צריכים להפעיל קצת מחשבה בנוגע למוסדות החינוך בקו התפר", אומר רוזנפלד. "זה השטח הריבוני של ירושלים והכללים הם של מדינת ישראל. אם היינו בשטחים אז הייתה גדר היקפית בינינו לבין השכונות, היו מאבטחים, היה קב"ט או רבש"צ - אבל בשכונות היהודיות לא רק שאין הפרדה בינינו לבין השכונות הערביות, אלא אפילו אין אבטחה".
"למה לעמוד בשמש כשאפשר לעבוד בקניון?"
רוזנפלד לא בא בטענות אל המאבטחים עצמם. "גם כשמביאים אותם לעבודה, זה בשכר עלוב. למה מאבטח צריך לעמוד בשמש בכניסה לגן כשהוא יכול לקבל יותר שכר בכניסה לקניון?", הוא שואל. "צריך להבין סופסוף מי מתקצב, מה הקריטריונים, באילו שעות, ובעיקר לתת תקציב קבוע לעניין הזה. אנחנו לא צריכים להתחנן כל שנה על הביטחון של ילדינו".
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "בהתאם להחלטת משטרת ישראל האחראית על ביטחון הפנים ובכלל זה אבטחת מוסדות החינוך, מוסדות החינוך מאובטחים בחלקם על ידי מאבטח בכניסה למוסד וחלקם באמצעות אבטחה היקפית. נדגיש כי בכל הגנים ישנה חבילת מיגון הכוללת גדר היקפית, מערכת בקרת כניסה חשמלית, לחצן מצוקה המחובר למוקד ביטחון עירוני וניידת אבטחה היקפית המסיירת במוסדות הלא מאובטחים בשכונה. בנוסף, רק לאחרונה הוספנו בשכונות התפר צוותי תגובה הכוללים שני לוחמים רכובים על אופנוע לשם קיצור ושיפור זמן התגובה".