יעל ועבדול נשואים כבר שש שנים. היא תסריטאית ובמאית והוא פועל ייצור במפעל בבני ברק ויליד חוף השנהב. "כשהגענו הנה זה היה כאילו הקרקס הגיע העירה", היא מספרת על ביתם המשותף ברעננה. "אנשים מסתכלים עלינו כמו חייזרים", מוסיף עבדול.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
גם כעת, כשהם כבר נטועים היטב בבירת הבורגנות הישראלית, הסביבה מתקשה לעכל את הזוגיות הזאת. כשיעל אוספת מהגן את לני, בנה בן ה-4, המתלחששים מסביב משוכנעים שמדובר בכתבה על ילדים מאומצים.
המשפחה המורחבת, זו בעלת השורשים העמוקים בפולין ובאוסטריה, אימצה בחום את עבדול האפריקאי, למעט סבתהּ של יעל. "לסבתא היה מאוד קשה לקבל את זה שילדה כל כך יפה, כל כך חכמה ומוצלחת, דווקא שחור היא הייתה צריכה להביא הביתה", מספרת אמהּ של יעל.
"בעיני הגזענים אנחנו נחותים"
בני הזוג הכירו כשיעל התנדבה בארגון סיוע לפליטים. עבדול לא ממש נפתח, יעל היא זו שהתעקשה. לפני שנה היא חזרה מביקור אצל משפחתו של עבדול בחוף השנהב. את רשמיה פרסמה באתר מאקו, שהוצף בתגובות גזעניות בסגנון "תחזירי את הקוף שגנבת לגן החיות", או "השאלה היא כמה בננות היא קונה לסוף השבוע".
"גזענות היא תחושת עליונות על האחר כי אתה לא מכיר אותו ואתה לא רוצה להכיר אותו", אומר עבדול. "בעיניהם אנחנו לא כל כך חכמים, אנחנו נחותים, אבל כולנו אותו הדבר, יש לנו את אותן הבעיות. כשאתה מתעורר בבוקר אתה צריך קפה כמו כולם".
כשיעל ועבדול מבקרים באצטדיון הכדורגל, הנוכחים משוכנעים שעבדול הוא שחקן זר. מחוץ לאצטדיון הוא סתם פליט או מבקש עבודה שמשטרת ההגירה יכולה לעצור בכל הזדמנות, למרות שהוא בכלל מחזיק במעמד של תושב. "פעם הוא יצא לקנות סיגריות בקיוסק בקצה הרחוב ופתאום התקשר אליי ואמר 'בואי, תביאי לי את תעודת הזהות'", מספרת יעל. "רצתי עם העגלה ואני רואה אותו יושב אזוק על הספסל, עם שני פקחים. אלה רגעים מאוד קשים".
החיים של יעל ושל עבדול יכולים לספק חומרים נפלאים לסרט באורך מלא על החברה ועל יחסה לאהבה רב תרבותית. "אנשים לא מבינים למה אני בוחרת בחיים קשים", אומרת יעל. "אם הייתי מתחתנת עם מישהו שאני לא אוהבת - זה היה בחירה בחיים קשים".