אביבה שליט אימו של החייל החטוף גלעד שליט לא סופרת את הזמן בשנים, גם לא בדקות, היא סופרת ימים ואומרת "אין לזה סוף גם אחרי 925 יום. הכאב הוא אותו כאב כמו אחרי 800 ימים, אין לזה משמעות".
היא מצביעה על פינת נוי שגלעד עזר לה להכין בשלושת הימים האחרונים שהוא היה בבית לפני שהוריו הקפצו אותו לבסיס. "הוא מילא את כל העציצים ומאז זה עומד פה", היא מספרת ומתארת את היום שהנורא מכל קרה לה, היום בו גלעד נחטף: "זה היה בוקר יום ראשון נסעתי לעבודה. בחדשות אמרו שיש תקרית. תחושות של אמא אמרו לי שמשהו רע קורא התקשרתי לנעם והוא הרגיע אותי, אמר שהתקרית באזור דרומי לאזור שהם היו בו. לא נרגעתי. בעשר וחצי נעם הופיע עם אנשים מקצין העיר שאמרו שגלעד נחטף. השמיים פשוט נופלים עליך".
אביבה חיה בסיוט, קמה לפנות בוקר אל תוך הסיוטים "אתה קם לפנות בוקר והסיוטים מתחילים. רואים את גלעד שוכב על מזרון, חדר סגור עם סורגים, חושך. אני מקווה שיש לו כוס מים לשתות, דואגת אם מישהו דואג לו", היא אומרת בכאב.
החלומות טובים שלה הם החלומות שהוא חוזר, שהוא בבית. אבל החלומות הקשים לא מפסיקים "חלומות שמנסים לשחרר אותו ומנסים להוציא אותו וזה לא עובד. סך הכול אנחנו חסרי אונים ולא מצליחים להביא אותו וגם בחלומות זה מופיע".
"בחלומות אני מבקשת סליחה הרבה, על זה שלא מצליחים להחזיר אותו, על שחשפנו את עצמנו ואותו לכל עם ישראל. אני מקווה שמעכשיו זה יהיה יותר קצר".
האמינו שישוב מהר
משפחת שליט לא האמינה שהסאגה תימשך שנים. "היינו בטוחים שתוך יומיים שלושה הוא חוזר. לא תיארנו שזה ייקח הרבה זמן, אבל הזמן עובר ועובר ועובר ואתה רואה שזה נכנס לנתיב הסיפור של רון ארד", היא אומרת בייאוש.
"גלעד הוא ילד מופנם בצורה קיצונית, מאוד שקט, מסתגר בשנים האחרונות לפחות", היא מספרת על בנה שאליו היא נקרעת מגעגועים.
למרות שבתמונות גלעד נראה רזה וצנום היא רואה אותו עומד בקושי העצום של להיות שבוי. "יש לו כוחות נפשיים. הוא מאוד רזה, וילד. הצבא היה המקום הראשון שהוא עזב את הבית. הוא עקשן, אבל אני יודעת מה שלחתי אני לא יודעת מה אני אקבל בחזרה. אני מקווה שלא שבר כלי".
גלעד דואג להורים, והם לו
על הקלטת שהמשפחה קיבלה עם קולו של גלעד שנה לאחר שנפל בשבי היא אומרת "בקול אי אפשר היה לטעות. זה היה נורא מוזר כי לא שמענו את קולו שנה וזה קורע את הלב. אתה שומע את הקול שלו וזה נותן נקודת אור שהוא חי, אבל אנחנו פה והוא שם, זה בלתי אפשרי".
משפחת שליט משדרת כבר שנתיים וחצי מכובדות, עצב שקט, אך אין זה רק מול המצלמות. "זה האופי שלנו, תמיד היינו משפחה סגורה ומופנמת. זה לא תכונה שאנחנו מציגים רק כלפי חוץ, זה האופי שלנו. אני לא אצא ואצעק זה לא האופי שלי".
"במכתב האחרון גלעד כתב שהוא מקווה שאנחנו ממשיכים את החיים כרגיל", היא מספרת "השבויים דואגים לנו ואנחנו דואגים להם במצב שלו הוא עוד חושב עלינו".
חדר של ילד, של חייל
את החדר של גלעד משפחת שליט לא מראה "זה החדר של גלעד ולא קיבלנו אישור מגלעד להראות אותו לכל עם ישראל. זו החלטה שלו, עד שהוא לא יאשר, זה דברים אישיים שלו גם ככה חשפנו מעל ומעבר"
על חדרו היא אומרת כי זהו חדר של ילד של חייל ומספרת כי השאירה אותו כמות שהיה. "הצטברו לאורך השנתיים וחצי כמויות אדירות של מכתבים שאנחנו מקבלים ובזמן האחרון החלטנו שחייבים להכין לו את החדר. אם הוא יהיה מסודר אולי זה יזרז את העניין העברנו את ארגזים של המכתבים למרתף".
אביבה חולמת שכשבנה ישוב היא תיגע בו, תלטף אותו תספר לו מה עשו פה למענו ויקשיבו מה עבר עליו. היא חוששת שלא תראה אותו שוב. "היום אומרים שהוא חי, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר", היא אומרת בדאגה.
חבריו של גלעד כבר השתחררו מהצבא. חלק ייסעו לטייל בכולם אחר כך יתחילו ללמוד. "אני מקווה שגם גלעד יחזור וקודם שיטייל, שיוכל להגשים, שיעשה מה שהוא רוצה".
קרב על דעת הקהל
המשפחה מרגישה שהציבור עוטף אותם "יש לנו רוח גבית מרוב הציבור, למרות שיש כאלה שמתנגדים לשלם מחירים גבוהים כדי להחזיר את גלעד, אבל רוב הציבור איתנו".
"זו נקודה קריטית לסיפור של שגלעד", מתייחסת אביבה ללחימה הנוכחית בעזה "אנחנו מקווים שלא יעשו טעיות ושלא נאבד אותו. שלא יעשו טעות ואז יהיה מאוד קשה להחזיר אותו. חייבים לדעת למנף את ימי הבחירות והלחימה כדי להחזיר את גלעד".
"אם גלעד לא יוחזר אחרי הלחימה והבחירות יהיה שבר באמון בין העם והשלטון. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה את זה, גם ככה האימון רופף".
"חייבים להחזיר אותו אני רוצה את הבן שלי בחזרה", היא אומרת כמעט בתחינה ומוסיפה "אני לא מתעסקת במחיר. הממשלה שלחה אותו להגן על ארץ ישראל ויש לה חוב מוסרי לגלעד. אני רוצה שהבן שלי יחזור להיות הבן שלי הפרטי ולא הבן של כל ישראל. מגיע לנו ובטח שמגיע לגלעד הוא משלם מחיר כבד, הסבל שלנו מזערי".