מלכי ושלי, ההורים של עומר שם טוב שנחטף ממסיבת הנובה ושוחרר מהשבי אחרי 505 ימים, נלחמו בכל הכוח והיו בולטים במאבק של מטה החטופים כבר מהיום הראשון. בריאיון ראשון מאז שחרורו הם סיפרו אמש (שני) לקרן מרציאנו על התנאים הקשים בהם עומר הוחזק, על המנהרות - אבל גם על הדרכים שבהם הצליח להתמודד עם המחבלים השובים שלו.
"איזה כיף סוף-סוף לעשות את הריאיון הזה, אושר עילאי", אמר מלכי שם טוב, אביו של עומר. "אנחנו שבוע אחרי שעומר חזר והחיוך לא יורד לנו מהפנים". שלי אימו הוסיפה שמבחינתה מדובר בחוויה דומה בעוצמתה לחוויה שעברה עם בנה כשילדה אותו: "זה כמו כשהילדים שלי נולדו, והם היו לידי - לא הלכתי לישון בלילה הראשון לחזרה שלו, ישבתי על כורסה ליד המיטה שלו והחזקתי לו את היד, ופשוט הסתכלתי איך הוא נושם כל הלילה".
ב-50 הראשונים לשבי הוחזק עומר עם איתי רגב, ועם שחרורו של איתי הוא הורד למנהרות. "עומר לא פגש שם שום ישראלי, הוא היה 450 ימים לבד עם השובים שלו", סיפרה שלי.
ההורים תיארו מה שבנם המשוחרר סיפר על השבי: "בשלב הראשון הורידו אותו למנהרה מאוד קטנה וצפופה, ושם הוא היה משהו כמו 40 או 50 ימים. שם הוא אמר שזה היה מאוד קשה. הוא אפילו לא יכול היה לעמוד בה או ליישר את הידיים לצדדים, ובחושך מוחלט. הוא אמר שהיה רגע שחשב שהוא עיוור בכלל".
גם התזונה שקיבל באותה מנהרה הייתה באיכות ובכמות נמוכה: "נתנו לו מעט אוכל. והמים - מלוחים. זה התחיל מפיתה, שתי פיתות, ואחרי זה פיתה ואחרי זה חצי פיתה והיו ימים שהיה לו רק ביסקוויט אחד לאכול. הוא אמר שבאיזשהו שלב אתה פשוט מתרגל למצב הזה, שאתה צריך את הביסקוויט הזה לשמור לאורך כל היום ולאכול אותו לאט לאט. זה סיפורים של שואה".
לדברי מלכי ושלי, לאחר מכן הועבר עומר למנהרה יותר מרווחת, שבה יהיה כ-400 ימים, "המנהרה שראינו בטלוויזיה, עם קירות מקרמיקות לבנות". הוריו מספרים שהלבד היה מאוד קשה לו, אבל אולי גם הציל אותו, מפני שכך הבין על ההתחלה שהדרך שלו לשרוד היא להתחבר עם שוביו.
"מהרגע הראשון - הוא זה ששאל את זה שחטף אותו איך קוראים לו. הוא ישר הבין שהוא צריך פה ללמוד להתחבר באיזושהי צורה כדי לשרוד. וזה המשיך לאורך כל הדרך. הוא יצר איתם קשרים", סיפרו.
בשבי, עומר הכי פחד מההתקפות של צה"ל. "השובה שלו אמר לו, 'תקשיב, שתדע שאם צה"ל מתקרב, אנחנו יורים לך בראש'. היו פעמים שהוא היה שומע את הטנקים מלמעלה, הכול רועד. הוא אומר שבאותו רגע, כל השומרים שלו היו עם אקדחים שלופים, מוכנים לכל סיטואציה".
מלכי ושלי סיפרו שעומר היה מתעדכן לעתים במגעים לעסקה, כשמדי פעם נתנו לו לראות את שידורי אל-ג'זירה במנהרה. אך למרות שהיה ביחסים טובים יחסית עם שוביו, הם העבירו אותו התעללות פסיכולוגית. "היו אומרים לו, 'איפה ההורים שלך? למה הם לא נלחמים עליך?' כי מה שמראים בעיקר באל-ג'זירה ובאל-ערבייה, זה את ההפגנות בבגין והוא לא ראה את התמונות שלו שם".
"הוא אמר הוא ידע שאנחנו נלחמים עליו, אבל שזה כן ערער אותו ושזה היה לו קשה. לשמוע ממנו שהוא לא ראה את זה, זה כאב לי נורא", אמרה שלי. מלכי הוסיף: יום אחד הוא ישב וראה שבן גביר אמר שהוא בעצם הכשיל כל מיני עסקאות שהיו אמורות לקרות. עומר אמר שבאותו רגע הוא הרגיש שהוא ממש מתבייש בממשלה שלו, שבעצם איך היא לא עושה הכול כדי לשחרר אותם".
מה הוא מספר על הסצנה ההזויה הזאת עם השובים שנותן להם נשיקה בראש?
"הוא כבר היה ב'היי', ראו את זה. הוא אמר על זה לחבר'ה שלו, שהוא אמר: 'בוא, כפרה, אני אתן לך נשיקה, אני זז... אני הולך מפה ואתם נשארים בגיהינום'".