מעצבי שיער ומניקוריסטיות הגיעו הבוקר (ראשון) למחלקת השבים בבילינסון כדי לטפל בשערן ובציפורניהן של חלק מהתצפיתניות שהשתחררו אתמול משבי חמאס אחרי 477 ימים. הן צפויות להישאר במחלקה, שמזכירה יותר בית מלון מאשר בית חולים, לפחות בארבעת הימים הקרובים.
גורמי רפואה הסבירו בעבר שלמתן טיפולי יופי וטיפוח חלק חשוב בהחלמה ובשיקום של מי שנלקחה מהן חירותן במשך תקופה כל כך ארוכה, שלעיתים גם לא הורשו להתקלח ולדאוג להיגיינה שלהן במשך חודשים.
הצוות המטפל, וכן קרוביהן של השבות, מודעים לכך שהאופוריה הגדולה שהתבטאה כלפי חוץ כשהשבות יצאו מהגיהינום שבו היו נתונות אינה חזות הכול. המשפחות סיפרו בעבר כי אחת התצפיתניות, ששהתה במנהרה צרה במשך חודשים ארוכים לבדה, שאלה חטופות אחרות שפגשה לאחר הבידוד: "תגידו, אנחנו בחיים?". בני המשפחה מתכוננים לכך שבחלוף הזמן יצופו הזיכרונות ויעלו הקשיים.
אחרי לילה ראשון בישראל, קרינה, לירי, נעמה ודניאלה שוהות בחיק משפחתן ומתאקלמות. כלקח משוּבם של חטופים קודמים, הוחלט הפעם בשב"כ להשהות את תחקורן. המלצת הצוות המטפל היא להתמקד תחילה בהערכה רפואית ונפשית וטיפול בהתאם לכך ובהסתגלות, ובהמשך יתושאלו.
משיחות שניהלו השבות עם בני משפחתן עולה כי היו תקופות שלא היה להן אוכל, צה"ל תקף קרוב והן פחדו - ותמכו זו בזו. מעדויות של שבות ששהו עם התצפיתניות בעבר עולים הממצאים האלה:
- חלקן פגשו בכירים מאוד בחמאס.
- חלק מהזמן הן שהו בדירות של אזרחים, וביתר הזמן במנהרות.
- חלקן לא קיבלו טיפול רפואי ראוי, והיו ללא מקלחת או תנאים סניטריים במשך חודשים.
- חלק מהנשים נאלצו לבשל למחבלים ולנקות את השירותים.
- חלקן הורעבו והוחזקו בחושך במשך זמן רב.
- על החטופות, כך לפי העדויות, נאסר להחזיק ידיים או לבכות יחד.