אלי אלבג, אביה של החטופה לירי ששבה אמש (שבת) לישראל יחד עם חברותיה התצפיתניות נעמה, דניאלה וקרינה, ניהל מאבק עיקש להשבתה של בתו לאורך כל שהותה בשבי חמאס. יחד עם אשתו ובנותיו הם עלו על כל במה אפשרית וזעקו את זעקתם - עד שקיבלו את בתם בחזרה.
במשך שנה ורבע הוא הקרין כלפי חוץ חוסן בלתי-רגיל, ומהרגע שהתחיל להילחם על לירי - אי אפשר היה להתעלם ממנו. נוכחותו החזקה הטריפה את הקיצוניים בשוליים, כשכבר בשבוע הראשון הותקף ע"י תומך נתניהו שאמר לו: "תמות אתה והבת שלך". שנה אחר כך - גם זרקו עליו ביצים.
שלושה חודשים אחרי שלירי נחטפה, אלי עלה על מסלול המרוצים כדי לפרוק. בצעירותו היה אלוף הארץ, ולימים הצליח מאוד בעסקיו, מה שאיפשר לו להחזיק כמה מכוניות ספורט וגם לממן את האימונים היקרים של בנו גיא בן ה-15. "באמת על כלום", ענה כשנשאל מה הוא חושב ומרגיש אחרי הנסיעה. "מוציא קצת אדרנלין, אבל כשאני עוצר - יש לי דמעות וגעגועים".
הוא נלחם ממש עד הסוף. כשנתניהו חשב לדחות את הדיון המכריע בממשלה על העסקה למוצאי שבת, אלי עלה בחמישי בלילה לשידור וחיסל את הרעיון. "אני לא מצליח להבין למה דוחים את זה ולמה ממסמסים את זה", אמר אז. "אין זמן אחר - כל דקה זה גיהינום ללירי".
לירי היא הבת הקטנה מבין שלוש הבנות של של אלי ואשתו שירה. רק גיא, נהג המרוצים, קטן ממנה. הבנות סיפרו שהיא הכי רועשת ושהכול סביבה - בילויים, יציאות, מסעדות, קניות. עוד אמרו שהיא לא עושה חשבון לשום ודבר - ושהיא דומה בדיוק לאבא שלה.
על ההתנהלות עם משפחתו בזמן השבי של לירי, סיפר אלי: "בימים הראשונים אמרתי לשירה, 'בואי נלך לישון, אנחנו הולכים לרוץ מרתון ארוך'. היא שמעה את המילה 'ארוך' והתחילה לכעוס עליי. אז אני חשבתי רחוק - אבל לא רחוק עד כדי כך".
בינואר 2024, לפני שנה, סיפרה לנו שירה: "באמצע השבוע אנחנו עוד בעשייה ובפגישות, אז אני כאילו חיה ויוצאת, אבל בשישי אני בקריסה. עוד שבת שהיא שם לבד, עוד שבת שהיא לא בבית. מאחרי הדלקת הנרות אני נכנסת למיטה ויוצאת רק ביום שבת בצוהריים. אין ארוחות ערב, אין שום דבר - אני לא מתפקדת".
עוד באותה התקופה, שאלנו אלי ושירה האם תחקרו את הנשים שהיו עם לירי בשבי וחזרו. הם סיפרו ששאלו שאלות אך מיד התחרטו, הם הבחינו באי-הנוחות של אותן בנות והעדיפו לא לנבור בדברים. עם זאת, ציינה שירה: "דיברתי עם אלה אליקים, הילדונת בת התשע. היא ואחותה היו עם לירי בערך שבועיים. היא אמרה לי: 'את יודעת שאנחנו היינו בכלוב'. אני נחנקתי כשהיא אמרה לי דבר כזה. העברתי נושא כי המחשבה ששמו אותם בכלובים כמו חיות - גמרה אותי".
חודש לפני כן, בדצמבר 2023, נפגשנו עם משפחת אלבג בביתם. אלי סיפר אז על סיר הבשר, תפוחי האדמה והפטריות שהוא מכין ללירי משבוע לשבוע, ועל החלום הפרטי שלו: "החלום שלי הוא שכולם יחיו ביחד, אני אומר להם את זה כל הזמן - אתם תחיו ברדיוס של שני קילומטר מפה, אין מצב שאתם בורחים לי ולאימא. אמרתי את זה עוד לפני החטיפה".
את הימים האחרונים, העביר אלי בנסיעות על האופנוע ללא מטרה ובשיטוטים ברחובות - העיקר להעביר איכשהו את הזמן ולחשוב כמה שפחות. "אני רוצה לקבל זריקה - ללכת לישון ולקום ביום שישי", שיתף. "כל דקה זה כמו שעה, וכל שעה זה כמו יום. זה כמו נצח בשבילי".
בערב שבו הוחזרו רומי, דורון ואמילי, הדמעות זלגו אצל כולם בכיכר החטופים - אבל אבא של לירי החזיק פאסון. "אני מחכה לראות את המסוק נוחת ולראות את לירי יוצאת - שם אני אתפרק", הוא אמר. בסוף, כידוע, לא היה צריך לחכות למסוק: אלי, יחד עם שירה אשתו, התאחדו עם בתם האהובה לירי כבר ברעים - אחרי שנה ושלושה חודשים בנפרד.