בשעה 6:20 בבוקר ה-7 באוקטובר, כשאור ועינב לוי יצאו למסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים, הם השאירו את בנם אלמוג, אז בן שנתיים וקצת, אצל סבא וסבתא. הם לא יכלו לדעת שזו תהיה הפעם האחרונה שיהיו משפחה שלמה. דקות ספורות אחר כך החל הירי המסיבי, ובמיגונית שזכתה לכינוי "מיגונית המוות", נרצחה עינב ז"ל בידי מחבלי חמאס. אור נחטף לעזה, והותיר מאחור ילד קטן שנאלץ ללמוד לחיות בעולם שבו אמא איננה, ואבא נעלם.
כבר ביום חמישי האחרון, כשעדיין לא היה ברור אם אור ישוב הביתה, החל אחיו מיכאל לארוז את התיק. תקווה שקטה מהולה בחשש. בבית אחיו השני, טל, החלו להכין את אלמוג הקטן לקראת האפשרות שאבא יחזור. "לאלמוג מסבירים שאבא אולי יחזור", סיפר מיכאל, "ועכשיו בעצם התחלנו להמחיש לו קצת יותר את הנושא הזה של אור בעצם חטוף. לא נאמרה המילה חטוף, שמחפשים את אבא ואנחנו מקווים למצוא אותו בקרוב".
"הם היו נשמות תאומות", מספר מיכאל, אחיו של אור על הקשר המיוחד בין אור לעינב. "כמו בסרטים האמריקאים - פשוט נועדו אחד לשני. לא נפרדו לרגע, בכל מקום. עם אלמוג, בלי אלמוג, תמיד ביחד. אהבו מוזיקה, אהבו לטייל". אהבה גדולה שנגדעה באכזריות ביום אחד שחור.
רק בחודש יוני נחשפה המשפחה לסרטון החטיפה של אור, בו נראה כיצד נלקח בכוח והועלה על טנדר יחד עם הירש גולדברג-פולין ז"ל ואליה כהן. במשך 491 ימים המשיכה המשפחה לשלם את שכר הדירה בגבעתיים. לא רק כדי שיהיה לאור בית לחזור אליו, אלא גם כדי להשאיר לו את הבחירה - איך להתמודד עם האובדן הכפול שחווה בדירה שבה חי עם אהובת לבו.
בינתיים, אלמוג הקטן המשיך לגדול, מחלק את זמנו בין משפחתו של אור למשפחתה של עינב. "עכשיו אלמוג נגמל מחיתולים, אור לא יודע את זה", אומר מיכאל. "הוא עובר לגן עירייה, אור לא יודע את זה. אלה רגעים שכל הורה רואה בהם אבני דרך בחיי ילדו, ואנחנו עושים את זה בלעדיו".
הדובי של אלמוג הפך לשגריר מיוחד במסע העולמי של מיכאל להשבת אחיו. "הבנות חשבו שזה יהיה סמלי", הוא מספר. "הגעתי איתו לכל פגישה - בפרלמנט, בבית הלבן, עם נשיאים וראשי ממשלה. רציתי להזכיר להם שמאחורי הסיפור הזה יש ילד בן שלוש וחצי שאיבד את אמו, וכל מה שנשאר לו זה אבא שאיננו. כרגע הוא חי כיתום כי אין לו הורים".
במהלך העסקה הראשונה לפני יותר משנה, כבר ישבו גאולה ואברהם, הוריו של אור, עם מאיה הקצינה שמלווה אותם, וניסו להבין איך מתמודדים עם הרגע הבלתי אפשרי הזה של להפגיש ילד קטן עם האבא שנלקח ממנו. איך בונים את היחסים מחדש אחרי תקופה כה ארוכה.
"זה לא יהיה פשוט", מודה גאולה. "למרות שהוא יודע ושכביכול מעבד את האבל שלו שם, זה יהיה מורכב כשיחזור. אבל אנחנו נהיה סביבו, כולנו, כל המשפחה. נעשה הכל כדי לעזור לו". היום סיפרה גאולה כי אור לא ידע בשבי מה עלה בגורלה של עינב. "לא קל. זה קשה, אף אחד לא מכין אותך לזה", היא אומרת בכאב.
גם בימים הקשים ביותר, אלמוג שמר על תמימות ילדות מרגשת. "הוא אמר השבוע שהוא רוצה לקנות שתי חפיסות שוקולד", מספר מיכאל בחיוך רך, "אחת בשבילו ואחת בשביל אבא, כדי שיאכלו ביחד".
ואתמול, בשבת, הסתיים סוף סוף המסע הארוך. "אלמוג כל כך התגעגע אליו", סיפר מיכאל בהתרגשות. "היה מדהים לראות את החיבור ביניהם, כאילו לא עבר הזמן". במפגש המרגש, הילד הקטן פנה לאביו במשפט פשוט שריסק כל לב: "אבא, לקח לך הרבה זמן לחזור".
עכשיו, כשאור סוף סוף בבית, מוקף במשפחתו האוהבת ומחבק את בנו הקטן, נותר רק לקוות שכל הילדים האחרים שעדיין מחכים להוריהם החטופים יזכו לחוות בקרוב את אותו רגע מרגש של התאחדות.