זה קרה בערך ביום ה-280 למילואים. צוות ה"בלוקייה" מגדוד השריון 8130 חזר מפעילות בתוך לבנון לבסיס בצד הישראלי של הגבול. אנשי הצוות התיישבו לשתות קפה ואז קיבלו כולם במקביל הודעה ובה טופס חידוש תוקף ההתנדבות למילואים משלישות הגדוד.
החיילים האלה נמצאים בעשור החמישי או השישי לחייהם ועברו מזמן את גיל הפטור. מדי שנה הם צריכים לחתום על הטופס הזה כדי להמשיך להתנדב למילואים. ביום-יום זה סטנדרט מבחינתם, הם אפילו לא מסתכלים - רק חותמים ושולחים. אבל עכשיו - הם השתהו. פגשנו אותם בחמשוש של סוף שבוע שבו יצאו הביתה והיו צריכים להתמודד ולהכריע בסוגיה בלתי-אפשרית מבחינתם.
אחד מהם, אורי הירשפלד בן ה-45, שיתף: "אני קרוע משני צדי המשפחה - משפחת המילואים והמשפחה הגרעינית, שמתפרקת לאט-לאט. אני יוצא מאיזון - מה נכון לעשות? ללכת להרים את המשפחה בבית או לשרת את המדינה כדי שיהיה לילדים שלי מקום טוב יותר לחיות בו?".
הם ביחד כבר כמה עשורים - חלק מהסדיר, חלק הצטרפו מאוחר יותר. בגדוד השריון קוראים להם כאמור "הבלוקייה" - צוות שמצטרף ליחידה המתמרנת, משתתף בכל המשימות המבצעיות ואחראי למעטפת הלוגיסטית: מכניס שיירות לעזה וללבנון עם לוחמים, מזון, תחמושת ודלק. גם בגילם הם מתעקשים להמשיך לשרת, לתרום כל עוד אפשר. ב-7 באוקטובר, מיותר לציין, התייצבו עוד לפני שקראו להם.
בימים הראשונים של המלחמה הם היו באימון ברמת הגולן. אחר כך, כחמישה חודשים רצופים בעזה עד שהשתחררו באמצע מרץ. אחרי שלושה חודשים בבית הוקפצו ביוני לסבב השני - שוב בעזה, 65 ימים במסדרון נצרים ובח'אן יונס. אחרי חודש מנוחה הוקפצו שוב בסוף ספטמבר בצו 8 לגבול הצפון - שם הם במילואים עד עכשיו.
רמי קאשי בן ה-52 הוא אולי הזקן שבחבורה, אבל גם הקרבי ביותר - זה שלא יצא מהרצועה כל הסבבים, הראשון והשני, וגם עכשיו נכנס ללבנון בכל פעילות מבצעית. הבן שלו, בן 21, משרת בסיירת גבעתי. בחלק מהזמן - שניהם שירתו יחד בתוך עזה.
"רק כשאתה יוצא הביתה אתה באמת מבין מה קורה", סיפר רמי. "כל מי שעובר על יד הגדר, כל דפיקה בדלת, כל כניסה בשער - אשתי קופצת. היא תמיד בדריכות - ויש גם בכי לעיתים". עדי בלק, החבר לצוות, הוסיף: "זה כבר לא הבית שלי. אתמול, הילד שלי שאל אותי - 'אבא, אתה ישן אצלנו גם היום?'".
הם אומרים את זה בנימה מחויכת, אבל המצב בבית, הם מבינים - מאוד לא פשוט. "הילדים שלי במצב חרדתי תמידי", המשיך עדי. "הקטנצ'יק שלי לא יוצא מהבית, הוא מדבר עם אימהות של חברים שלו - אם אין להם ממ"ד בבית, הוא לא בא". במקביל, ממשיך להיות מורכב עבורם להסביר לילדים שגם להם לא קל ושאחרי חודשים אינטנסיביים של לחימה בעזה - לוקח זמן להסתגל בחזרה לחיי היום-יום.
גם בחופשות המעטות מהצבא הם נפגשים, כי זר לא יבין זאת. הרי הם ביחד עוד לפני שכל אחד מהם הקים משפחה. והם גאים מאוד להיות אחוז מאחוז: רק כאחוז מהאוכלוסייה עושה מילואים, ומבין משרתי המילואים רק אחוז הם מתנדבים כמוהם.
את עדי בלק, המכונה "בלוקי", צילמנו בתחילת השנה בעסק שלו למכירת דגים. העסק היה סגור חודשים ארוכים בגלל שירות המילואים שלו - אבל אז לעדי לא היו ספקות. "זו חתיכת צרה, אבל יש סדר עדיפויות בחיים", הוא אמר אז. "עצם זה שאני בצבא - אני דואג למשפחה".
בשנה שחלפה העסק נפתח, אבל עדי התעקש להמשיך לשרת והעביר את הניהול למישהו אחר. הוא לא רצה לנטוש את החברים לצוות ה"בלוקייה" - הצוות שנקרא על שם הכינוי של עדי - הרוח החיה והמייסד. רק שלמחויבות הזאת יש מחיר. "אצלי בבית, מה שתמיד היה ברוגע ובנוח - יכול לפעמים להפוך לטונים לא נעימים ולפיצוצים", הוא שיתף. "בשבת האחרונה ישנתי על הספה בגלל הדיון על ההתנדבות".
השבר החל אחרי שסיימו את הסבב השני בעזה. בתום 220 ימים במילואים הם חשבו שסוף-סוף יוכלו להיות בבית - אבל תוך חודש בלבד הוקפצו ללבנון בצו 8 פתוח. כלומר, הימים עוברים - ולמילואים אין תאריך סיום.
אורי הירשפלד, גם הוא נשוי+3, סיפר: "אשתי הדס אמרה לי 'תאסוף את כל הדברים שלך ותבוא עכשיו הביתה - לשם אתה לא חוזר יותר'. למה? כי היא בעבודה ומתקשרים אליה מבית הספר שהילד חולה, אחרי שיומיים קודם לכן היה ילד אחר בבית חולה. היא לא מצליחה לעבוד ולנהל את העסק שלה - הכול מתפרק. ומה אני אומר לה? אני לא יכול לעזוב את משפחת המילואים שלי באמצע".
שירות המילואים גובה מהם גם מחירים קשים אחרים. כל חברי הצוות הכירו היטב את רב-סמל עמרי לוטן ז"ל - שנהרג כשהיה בשיירת אספקה בדרום לבנון - בדיוק התפקיד שהם מבצעים בסבב הזה במילואים. "זה פתאום דפק לנו בדלת", אמר אורי. "אתה אומר - אולי זה כן יכול לקרות גם לי".
הפגישה עם הצוות מתרחשת ברקע שיא המגעים להסדרה בגבול הצפון. רמי התייחס לכך: "נניח שיהיה הסכם, עדיין יהיו ים של כוחות שישבו על הגדר - גם בעוטף וגם בצפון. המשימות גדלות, ימי המילואים יגדלו. זה בהחלט יכול להיגרר לתקופה הרבה יותר ארוכה - מה שיצריך מאיתנו הרבה יותר ימי מילואים". עדי ענה לו: "ומה אז? אתה תהיה גרוש, בלי עסק, בלי בית - אבל במילואים".
צוות ה"בלוקייה" הם רק דוגמה למה שקורה כרגע בכל מערך המילואים. אחוזי ההתייצבות הולכים ויורדים, כי עם כל המוטיבציה והנאמנות לצוות - השכבה הדקה שנושאת בכל הנטל כבר שחוקה, מותשת ולא באמת מאמינה שהמדינה תעשה משהו כדי להקל את הנטל.
הצוות אף התייחס לפיטורי שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. חבר הצוות רן סלומון אמר: "זה שפיטרו את שר הביטחון שלי כשאני עומד בש"ג ושומר שם סימן שאלה אצלנו החיילים הקטנים. אם את שר הביטחון לא צריך בזמן מלחמה - למה צריך אותי?". רמי הוסיף: "אני ימני ותומך בממשלה - אבל עדיין חושב שבאים פה להכשיר משהו שימנע מהחרדים להתגייס". עדי הצטרף: "המטרה של הפוליטיקאים זו לא המטרה של משרתי המילואים, אנחנו לא משדרים על אותו גל".
במצב הנוכחי, חברי הצוות חלוקים: הירשפלד שיתף שרוב הסיכויים שלא יחתום וינסה לתרום קצת פחות, סלומון אמר שיצטרך לדבר עם אשתו, רמי הצהיר שיחתום ויהי מה - ועדי הוסיף שככל הנראה ייאלץ לוותר. האנשים האלה פטריוטים - הם עצרו את חייהם והקריבו כל כך הרבה בשנה האחרונה. הם באו לטלוויזיה כדי להשמיע זעקה - כזו שהם מקווים שתגיע לראשי המדינה, לראשי הצבא ולשאר חלקי העם.