שורדות שבי ונציגי משפחות חטופים קיימו היום (ראשון) הצהרה מיוחדת לציון שנה לעסקה. דניאל אלוני, ששוחררה יחד עם בתה אמיליה מהשבי, קראה לשחרור מיידי של 101 החטופים שנותרו בעזה: "כיצד עוד נוכל לשכנע את העוסקים בבהילות ובדחיפות הנדרשת? למרות שאולי מבחוץ זה נראה אחרת, אנחנו עדיין לא יצאנו מהמנהרות. תחושת המחנק, הלחות הנוראית, הצחנה, התחושות האלו עדיין אופפת אותנו".
היא גם הזכירה את החטופות, שחוות סבל יום-יומי: "אנחנו יודעים בוודאות שהן נאנסות באכזריות, מבוצעים בהן מעשי סדום, הן חוות התקפות והתעללות. פוגעים בהן גופנית ונפשית ורומסים את זהותן וכבודן בכל יום מחדש".
בהמשך, פנתה אלוני להנהגה: "אל תדברו על סיום מלחמה, על פירוק החמאס, על הסדרה בצפון - כל עוד לא נציל 101 נפשות אומללות שעדיין מוחזקות בשבי. אל תדברו איתנו על תקומה וצמיחה, על הניצחון המוחלט, על שיקום והתחדשות - כל עוד אתם נכשלים כל יום מחדש להשיבם הביתה".
רז בן עמי: "חטפו אותו בבוקסר וחולצה, הוא עדיין במנהרות"
רז בן עמי, ששוחררה גם היא בעסקה לפני שנה, עדיין ממתינה לבעלה אוהד שיחזור מהשבי. "לפני 415 ימים חטפו אותי מהבית שלי בפיג'מה. את אוהד בעלי חטפו בבוקסר וחולצה. את התמונה שלו מאותו בוקר ארור כולכם בוודאי זוכרים. ביום שישי הקרוב, 29 לנובמבר, תמלא שנה לחזרתי משבי החמאס: שנה לחירות שלי, שנה שאני מנסה לשקם את עצמי ולא באמת מצליחה כי אוהד אישי היקר עדיין מוחזק במנהרות החמאס בעזה".
"רז הקודמת, של לפני 7 באוקטובר, בחיים לא הייתה מאמינה שתשב פה באירוע שניקרא מסיבת עיתונאים", היא הוסיפה. "אבל הינה מכורח הנסיבות אני פה, מנסה להמציא את עצמי כל פעם מחדש. מה כבר לא אמרתי, מה עוד אפשר לחדש, ומה עוד אפשר לעשות כדי להחזיר את אוהד בעלי וכל החטופים הביתה".
"אני לא מתיימרת להיות פוליטיקאית, אני בסך הכול אישה ואימא שרוצה את בעלה ואב בנותיה בחזרה בבית. אז חיפשתי בגוגל את ההגדרה ל'ניצחון המוחלט' והבנתי שהביטוי הזה, שמציגים לנו כחיסול היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס במקביל לשחרור החטופים שלנו, הוא בסך הכול מילים גדולות".
היא המשיכה: "לא צריך להיות גאון כדי להבין שזה לא הולך ביחד, הרי החטופים נמצאים בידי החמאס וכבר ראינו שלחץ צבאי הורג אותם ולא מביא לשחרורם. מעטים המקרים בהם זה צלח, ולכן הדרך היחידה להחזיר את החטופים היא בהסכם. אז די. כל הגורמים אומרים שבשלו התנאים לעסקה. נגמרו התירוצים. זה הזמן להחזיר את כל החטופים וכמה שיותר מהר, כי את החורף במנהרות אין לדעת מי ישרוד".
גבריאלה ליימברג: "ניהלתי בשבי שיחות בדמיוני שיחזיקו אותי"
שורדת השבי גבריאלה ליימברג שיתפה על התקופה שבה הוחזקה בשבי: "ניהלתי שיחות בדמיוני שחיזקו אותי, בניתי דיאלוג עם יקירי, רקמתי תסריטים כדי לשמור על אופטימיות ודמיינתי את היום שאחרי, חשבתי על החזרה. קשה לי להאמין שנותרה בקרב החטופים עוד תקווה והם יכולים לדמיין את חזרתם".
"שבי זה גיהינום", היא המשיכה. "כל רגע החיים עלולים להסתיים, אף אחד לא יכול להתכונן לתנאים כאלו, זה סבל ממושך והאור היחידי זה התקווה. אני מקווה שהיא עוד קיימת אצלם וזה תלוי בנו. את לואיס ואת פרננדו הותרנו מאחור בידיעה שהם יחזרו מספר ימים בודדים אחרינו. בלב קרוע הם נותרו בידי האויב, אך סברנו, אחותי קלרה, המשפחה ואני שזה יארך ימים בודדים עד שנראה אותם בבית ונתאחד. חלפו יותר מ-70 ימים עד שהם חולצו במבצע. לפני שנה אני יחד עם עוד 104 חטופים חזרנו הביתה בעסקה. 105 חטופים חיים, יותר מכל שמבצע חילוץ יכול להחזיר. פעימה אחת חייבת להחזיר את כולם, 101 חטופות וחטופים. זה אפשרי".
מישל אילוז: "415 ימים שאין לי קבר לפרוק את יגוני"
מישל אילוז, אביו של החטוף גיא אילוז, שנרצח בשבי, אמר בכאב: "415 ימים שאני נקוב ומחולל כמו בני בכורי גיא כאשר נורה שתי יריות סתמיות לפני שנשבה, 415 ימים שאין לי קבר לפרוק את יגוני ולדבר עם בני אהובי. עושה הרושם שמקבלי ההחלטות בישראל לא מבינים את הבהילות, ואת העובדה שציר הזמן קריטי בכל הקשור להחזיר את החטופים. החיים לשיקום והחללים לקבורה".
"די לשמוע את הצהרת דובר חמאס אבו עוביידה מליל אמש על מות חטופה נוספת, על מנת להבין את המצוקה שלנו המשפחות. לצערי אני מכיר יודע ומצולק אישית מסוג הצהרות אלו, שכן קיבלתי מאותו אבו עוביידה הצהרה דומה. ואתם לא מבינים מה זה גורם לי, זה מחזיר אותי לאותם ימים נוראים של לילות ללא שינה וחוסר וודאות נוראי. האם אכן מדובר בלוחמה פסיכולוגית?! או אכן חלילה אמת?! אני ומשפחות רבות מצויים במעין פצע פתוח מדמם שאינו מגליד, והצהרה כזו גורמת לכולנו לחרדות".
יפעת זיילר: "עד היום אין ודאות לגבי מצבם של שירי, ירדן, אריאל וכפיר"
יפעת זיילר, בת דודתה של שירי ביבס, הזכירה את העסקה לפני שנה, שבה לא שבו בני משפחתה. "לפני שנה ישבנו ערב ערב וצפינו בחדשות. ישבנו וחיכינו לצלצול הטלפון שיבשר לנו שמחר הם חוזרים, ראינו את החיבוקים של השבים, את המפגשים קורעי הלב, את המשפחות שמתאחדות מחדש - והלב שלנו גאה משמחה ונצבט מקנאה, גם אנחנו חיכינו להתאחד עם אהובינו".
"שירי, כפיר ואריאל היו צריכים לחזור באותה עסקה, בפעימה הבאה - ואיתם עוד 7 נשים, עוד 7 חטופות מהגהינום. מה היה קורה אם היינו מחכים עוד יום אחד? רק עוד פעימה אחת", היא הוסיפה. "שירי והילדים היו כבר בבית ואולי היו לנו התשובות לשאלות והחרדות המלוות אותנו כבר יותר משנה. כרמל גת היתה יכולה להיות בבית, עדן ירושלמי היתה יכולה להיות בבית. אנחנו בני המשפחה מסתובבים עם עננה כבדה מעל ראשינו, עד היום אין וודאות לגבי מצבם של שירי ירדן אריאל וכפיר. ועד שלא תגיע הוודאות מבחינתנו הם בחיים".
זיילר גם ביקרה את ההנהגה - וסיפרה על הכאב שחווה המשפחה מאז 7 באוקטובר: "נבחרי הציבור מסובבים אלינו גב ומבקשים שנקצר .שנחריש את קולם. שיהיה להם יותר קל להתעלם מאיתנו, כי כבר שנה אנחנו מחכים לעסקה שתשיב את כולם. קשה להאחז בתקווה, בטח אחרי כל כך הרבה זמן ובפתחו של חורף נוסף אין לנו כבר כוח, אבל זו החובה שלנו כמשפחה עבור האהובים לנו מכל".