משפחות נרצחי הנובה - ילדי המסיבות, מרגישות שהן נשארו לבד. בתוך שנה עמוסה באבל, התחושה של הקרובים היא שהם הופקרו בפעם השנייה. מתוך הכאב, הם מנסים להנציח את יקיריהם, כל משפחה בדרכה. בסוף השבוע התקיים אירוע "זיכרון בסלון" לקורבנות הנובה בחמישה בתים שונים בקיסריה, ביוזמת רוטרי קיסריה. חמש משפחות עמדו מול מאות אנשים שהגיעו לשמוע וסיפרו על הילד או הילדה שלהם שנרצחו באכזריות - ועל החיים מלאי השמחה שנגדעו.
אלדד אדר, אביה של גילי אדר ז"ל שנרצחה במסיבה לצד חברה אברהם טיברג, מספר בריאיון לחדשות 12: "היו שם המון צעירים. יש פער בלתי נסבל בין האיכויות האנושיות האלה והאנשים האלה עם הפונציאל בשמיים, לבין איך שהם נטבחו במראות של שואה, בתוך מדינת ישראל, מופקרים לגורלם, חסרי הגנה".
גילי, מתארים חבריה ובני משפחתה, הייתה צעירה מלאת חיים שהקדישה את זמנה להתנדבות וליווי בני נוער. אורנה, אמה של גילי, מוסיפה: "הרעיון הוא שימשיכו לדבר על ילדי המסיבות. אנחנו קהילה מאוד הטרוגנית, ילדי המסיבות זה לא קיבוץ בארי, זה לא אופקים, זה לא שדרות. יש לנו מדן ואילת. עד היום אנחנו לא כל כך נשמעים. אנחנו ממשיכים את גילי, אנחנו מספרים אותה ואת מי שהיא הייתה".
"גילי הפיצה המון אהבה והמון טוב. היה בה שילוב מרתק. תחשבי על הבן אדם הכי שמח שאת מכירה ותכפילי. אין תמונה שלה לא מחייכת או צוחקת. גילי הספיקה את הכל. אתה רואה את כל הטוב הזה, את כל האיכות הזאת, ומנגד אתה רואה את החידלון הזה, בשביל זה אני פה". על התחושות מול המדינה הוא אומר: "אף אחד לא ביקר אותנו, אף אחד לא בדק איתנו כלום. אנחנו עשינו תחקיר במשך 7-8 חודשים, אנחנו אלה שסיפרו למשטרה מה קרה. זה חשוב לי להסביר לאנשים".
"אנחנו כבר די מיומנים בזה", אורנה אומרת על עמידה מול קהל וסיפור על גילי. "מאז שגילי נרצחה, יצא לנו להיפגש עם הרבה אנשים, גם ברעים, גם במסגרות אחרות. עם נערים מחו"ל ומהארץ. אני חושבת שזה נורא מרגש אותנו כל פעם מחדש. אנחנו בעצם ממשיכים את גילי, מספרים אותה ואת מי שהיא הייתה. גילי הייתה משהו מאוד מאוד מיוחד. היא הייתה ילדה מופלאה".
"הריפוי שלנו יתחיל רק ביום שבו אנשים ייקחו אחריות"
בבית אחר, התכנסה משפחתו של דרור בהט ז"ל שהיה ממקימי התפאורה והבמה של הנובה ונרצח במסיבה והוא בן 30. "ב-30 השנה שלו הוא חי הרבה יותר ממה שאני חייתי ב-60 שנה", אומר עידן אביו. "הוא ידע לחיות. הוא היה תוסס ושמח ואוהב, הכל בעוצמות. לכן האסון הזה מקבל עוצמות הרבה יותר גדולות, חיים נהדרים שנגדעו בצורה כל כך רעה ואכזרית". אמו אלה מוסיפה: "הוא הוא היה כל כך רב תחומי. הוא החזיק בשיאי בית ספר בריצות ארוכות. אחד הדברים שאני כל לילה אומרת - קיבינימט דרור, אתה רץ כל כך מהר. למה לא תפסת את הרגליים ורצת? אבל מי ידע מה…".
"הריפוי שלנו יכול להתחיל רק ביום שבו אנשים יקחו אחריות על מה שקרה פה", אומר עידן. "זה מתחיל מהראש של המדינה. אני הקטן מסתכל על המיקרו ושואל את עצמי, בחלוף יותר משנה, מה באמת קורה פה?". "ככל שאתה משתף יותר אנשים, אתה פחות לבד", מספרת אלה על התחושות בערב הזיכרון בסלון. "יש כל כך הרבה שעות לבד והלילות מאוד ארוכים. אתה לבד עם המחשבות. אתה מרגיש עטוף באהבה ומרגיש את הרצון של האנשים להיות חלק מזה".
היום, רק שנה וחודש אחרי הטבח, ראש הממשלה נתניהו הודיע בישיבת הממשלה על הכוונה להקים מנהלת ייעודית לטיפול במשפחות קורבנות המסיבות. עדיין לא ברור מי יעמוד בראשה. בינתיים, המשפחות מתנחמות בזרועות יוזמות פרטיות - של אנשים שרוצים לדאוג להם.